למי שלא מכיר – נעים מאוד, הדורבנים:

אמא, אבא ו-2 מתבגרים שהיו בטיול בני 16 וכמעט 14.

 

זהו הטיול השלישי שלנו ליבשת הנפלאה הזו (מוזמנים לקרוא על חוויותינו בטיולים הקודמים במזרח – ספטמבר 2010 ובמערב – ספטמבר 2012).

בניגוד לפעמיים הקודמות בהן נסענו בספטמבר, הפעם דורבן א' בננו הבכור הטיל וטו – בכל זאת כיתה י"א בפתח ואסור להפסיד לימודים...

 

היינו צריכים להביא בחשבון גם את מועדי ב' של הבגרויות (בסוף הוא קיבל 100 ב-5 יחידות מתמטיקה, כך שלא היה צורך...)

לכן יצאנו לדרך לקראת סוף יולי, בשיא העונה כשהמחירים בשמיים...

 

התלבטנו לגבי יעד הטיול ובדקנו גם את אירופה - שוויץ.

הדורבנית ואני היינו שם לפני מספר שנים ואהבנו את הנופים (וגם את הערים והמוזיאונים).

 

התחלנו לקרוא חומר ולברר, אבל המחיר הגבוה קצת הרתיע ואז חשבנו למה לא קנדה?

ואם הרוקי'ס הקנדים, אז למה לא לחבר ליילוסטון - אותה כל כך אהבנו בטיול הקודם?

כמו בפעמים הקודמות, לאחר שיחה או שתיים עם סוכן הנסיעות הותיק שלנו ובירור מחירים והיכן נוחתים וממריאים, ההצעה שהתאימה לנו היתה נקודת התחלה בונקובר וסיום בקלגרי.

מכאן הדמיון התחיל להתפרע אם כבר הצד המערבי, למה לא סיאטל (עליה די ויתרנו בהמשך) ואז: למה לא להמשיך לפורטלנד – עליה קראנו ביקורות חיוביות , ואם אנחנו כבר שם אז אולי נמשוך עוד טיפה דרומה לקרייטר לייק?

​

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לאחר סגירת הטיסות וכרטוס די מיידי (כרגיל, כמעט שנה מראש) התחלנו להרכיב את המסלול.

היה לנו אילוץ אחד: דורבן א' אוהב מאוד מינרלים וקראנו על מוזיאון מיוחד של מינרלים בפורטלנד.

הבעיה היחידה היתה שהוא פתוח רק בימי רביעי עד ראשון.

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

האופציה היחידה שלנו היתה יום ראשון. עשינו שמיניות, כיווצנו את חלקו הראשון של המסלול וויתרנו בקלות על סיור בסיאטל, שמשום מה לא משכה אותנו במיוחד, ורק חלפנו בה ללילה אחד.

עם כל האילוצים, יצא לנו טיול נפלא, שהחל בוונקובר, לאורך חופיה הפראיים של מדינת אורגון, כניסה לתוך היבשת באיזור קרייטר לייק ועד לילוסטון, וסיום ברוקיס הקנדיים המופלאים.

אנו שמחים לחלוק את חוויתינו בבלוג הזה.

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כמו תמיד, תמצאו בבלוג מידע על מקומות (לפי הטעם שלנו) הכולל תמונות, חוויות משפחתיות, הפתעות וגם אכזבות.

נשמח לענות ולשתף לכל שאלה ותהיה.

מקווים שתהנו.

**

הטיסות היו עם בריטיש אירווייז – מטוסים מיושנים בחלקם, ארוחות לא משהו, אבל המחיר היה טוב.

השכרת רכב דרך הרץ. חלוקת השכירות ל-2 ונקובר-סיאטל (יומיים), סיאטל-קלגרי (כשלושה שבועות) הוזילה במאות דולרים את השכירות (בהשוואה להשכרה רציפה לאורך כל הטיול – קנדה יקרה!)

לינות – אנחנו מחפשים מקום לשים את הראש בלילה, ברמה סבירה ולכן ברוב הלילות ישנו במוטלים בממוצע של קצת מעל 100 דולר, בסיכום כללי, לחדר אחד עם 2 מיטות כפולות – לרוב Queen וכשאין – Double.

​

יום חמישי, 25.07.2013

בוקר טוב, שלוש ורבע, השעון המעורר מצלצל - זמן לקום ולהתחיל להתארגן...

קופצים מהמיטה, מתארגנים ומחכים לנהג, שכרגיל מאחר במספר דקות.

מעדכנים אותו בדרך על השנה האחרונה, במיוחד על פרויקט הרובוטיקה של דורבן א' והדרך עוברת מהר.

מגיעים לשדה התעופה בארבע וחצי לערך ואין סימן לתורים המאיימים שהזהירו אותנו מפניהם.

רק בחמש וקצת פותחים את הדלפק של בריטיש ואנחנו מתייצבים ראשונים כדי למסור מזוודות.

גם בביקורת הגבולות תור קצרצר ואנחנו מעבירים את הזמן הנותר לטיסה במתחם האוכל - דורבן א' סיגל לעצמו הרגל של עצירה בבורגר ראנץ' לפני העליה למטוס ודורבן ב' מצטרף בשמחה לחגיגה. אנחנו מסתפקים בקרואסון שקדים ובעיתון. מגיע הזמן, לעלות למטוס - מטוס חביב, שלוש + שלוש, עם מערכת בידור אישית. הטיסה עוברת בנעימים סה"כ, פרט לארוחה שקיבלנו שראינו טובות ממנה לרוב... במזל משיגים 2 ארוחות צמחוניות שנותרו ודורבן א' ודורבנית יכולים להינות מחביתה חמה במקום העוף + נקניקיה שקיבלו השאר.

מגיעים ללונדון - יש המון המון המון זמן להעביר - כשש שעות!

ראשית, עוברים לטרמינל 5, ממנו נצא לקנדה. מתקרבים לעמדת הבידוק הבטחוני, אישה אחת שולחת אותנו למסלול המהיר ואנחנו חושבים - איזה כיף... אח"כ כשעוברים בידוק - יש צפצוף אצל 3 הגברים שבחבורה שנאלצים לעבור חיפוש גופני ו-2 תיקים שעוברים בדיקה נוספת - באחד בקבוקוני מים שנותרו מהטיסה הקודמת ובשני מבררים האם ניתן להמשיך למטוס עם המשחה שדורבן א' צורך, שזקוקה לקירור וצמודה לקרחום שראה רגעים קרים יותר... לבסוף, ניתן האישור המיוחל ואנחנו יוצאים לאיזור הקניות...

קצת פחות משעה עברה ויש עדיין המון זמן להעביר - שיטוט קצר בחנויות ואנו מחפשים את מתחם האוכל המוכר משדות תעופה אחרים - גורנישט... מסתבר שיש פה ושם מסעדות, אבל כל אחת במקום אחר ואין פיצריה או ג'אנקיה מוכרים... דורבנית ואני קונים סלט וכריך, דורבן ב' מסתפק בקרואסון ודורבן א' לא רעב. בינתיים קונים שוקולד קדבורי להנעמת זמננו בטיול.

פחות משעתיים נותרו לטיסה ורק אז מגלים לנו לאיזה שער עלינו להגיע... לוקחים את השאטל ומגיעים לאיזור השער - עולים בדרך כדי לרדת אח"כ למטוס - ממש רעיון מבריק!

הטיסה עוברת בעצלתיים, שוב נתקלים בארוחה מזעזעת - איכשהו אפשר לזהות את חזה העוף וכמה שעועיות טועות. רק המוס-שוקולד מציל את המצב אבל דורבן א' ודורבן ב' לא מוצאים מה לאכול פרט ללחמניות המיניאטוריות שמלוות את המנות. דורבנית ואני מוותרים על הלחמניות שלנו ואף מבקשים מאחד הדיילים להשיג 2 נוספות...

המטוס נוחת סופסוף, ואנחנו מתפצלים, מבלי לשים לב, ויוצאים דרך שרוולים שונים. כעבור דקות נפגשים ליד ביקורת המכס ויוצאים לחפש אוטו.

מגיעים להרץ ואז מתברר שלמרות שהזמנו פול סייז אין רכב בגודל מתאים בגלל תאונת המטוס שהיתה לפני כשבוע בסן פרנסיסקו וגרמה למחסור ברכבים גדולים... הפקיד מציע פיצוי קטן - אין צורך להחזיר מיכל מלא,

כלומר - מיכל על חשבונם. יש ברירה? בודקים שהמכונית המוצעת מסוגלת להכיל בבגאז' את המזוודות ואז יוצאים לדרך.

מגיעים תוך דקות למלון ולאחר ששמים את המזוודות בחדר, יוצאים רגלית לארוחת ערב בSubway ובברגר קינג.

עייפים נופלים למיטות ללילה עם שינה לסירוגין...

לילה ארוך...