יום חמישי, 24.07.2014

לאחר ארוחת בוקר במלון (Best Western Waterbury-Stowe) , יצאנו לדרך.

לאחר התייעצות עם הילדים, החלטנו סופית לוותר על סיור בבן אנד ג'רי, ושמנו פעמינו לעבר Montpelier בירת וורמונט. עצרנו במרכז המבקרים [יש חניה בחינם במרכז עצמו. בכל העיר, חניה בתשלום] ורצינו לבקר במוזיאון ההיסטוריה, הנמצא במרחק דקות של צעידה. לצערנו, המוזיאון נפתח רק בעשר ואנחנו הסתפקנו בצילום הבנין המרשים של ה- State Capitol.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

משם המשכנו לחוות המייפל (המפורסמת) של .Morse האמת, קראנו הרבה המלצות על המקום הזה, אבל בעינינו זה היה "רק" נחמד ואפשר היה לוותר. הגענו לשם בסביבות עשרים לעשר והיינו שם לבד! האשה בחנות הפנתה אותנו לראות סרט על ייצור מייפל בצריף מעץ. לאחר מספר דקות הילדים איבדו את הסבלנות.

נכנסנו ל-Sugar House השומם, וניסינו לדמיין לעצמנו את ההדגמות שמן הסתם ניתנות שם, רק לא ברור מתי...

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

.

​

​

​

​

עלינו לכיוון מסלול המייפל וראינו סוגים שונים של עצים מחוברים בצינורות דקיקים. קינחנו בטעימות של מייפל אמיתי (שטעמו שונה לגמרי מהמייפל התעשייתי) בחנות החווה ויצאנו לדרכנו לאחר שקנינו בקבוקון מייפל למזכרת.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

.התחנה הבאה היתה חוות קורי העכביש. גם כאן לא ממש ידענו למה לצפות.

נכנסנו לחדר בו היה אמן קורי העכביש שהסביר לנו על תהליך הכנת היצירות מהקורים.

כבר כשנכנסנו הוא קידם את פנינו עם "שלום". הופתענו. אח"כ הוא הסביר לנו איך הוא מזהה (ברוב המקרים) ישראלים. מסתבר שלא מעט ישראלים היו שם - לפי כרטיסי ביקור שלו שמצידם האחורי מופיעים שמות מהארץ (פה המקום לציין שראינו גם מספר כרטיסים בודדים עם מילים לא מחמיאות על האיש - מזל שהוא לא מבין עברית. אנחנו התביישנו! )

שוחחנו איתו מספר דקות והתרשמנו מעבודותיו. היה בהחלט נחמד ושווה את הביקור.

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

משם נסענו לביקור במחצבות הגרניט (Rock of Ages) ב-Barre

התחלנו עם צפיה בסרטון המסביר על תהליך הכריה, המשכנו בסיור הרכוב לכיוון המכרות וסיימנו עם תצפית על העובדים במפעל. הסיור היה מיוחד והמחצבה הענקית מרשימה ביותר. למדנו שבכל מחצבה יש צבעים שונים של גרניט ושאפילו גושים שנחצבים באותו מקום יכולים להיות בעלי גוונים שונים (לכן מסמנים את הגושים לפי המיקום בו ניכרו כדי שאם יהיה צורך לעבוד עם כמה מהם הצבע שלהם יהיה אחיד עד כמה שניתן(.

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כאמור, האתר מרשים (כולל הבריכות שבתחתית שכל אחת בעלת צבע שונה בשל רמת אבק הגרניט שבתוכן) אבל הנושא הראשי - ייצור מצבות - לא כל כך נעים לאוזן...ובמיוחד שבסוף המסלול מגיעים ל "בית קברות לדוגמא". כמו כל אמן גם כאן מציגים עבודות ויכולות.

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בדרכנו למלון בלינקולן, עצרנו לצלם בתצפית היפהפיה ב- Beaver Pond על כביש 112

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ולטייל במסלול הנהדר והמיוחד של הנהר הנעלם .(Lost River) רובנו עשינו את המסלול החיצוני ורק הבן הצעיר נכנס מידי פעם למערות. אין ספק שזה מסלול נהדר וטוב גם לשריפת קלוריות (במיוחד כשעולים במדרגות העץ). יש בו שילוב נהדר בין העצים שצומחים בזוויות שונות וסלעי הענק המיוחדים. מומלץ בגדול. מי שבאיזור - לא לוותר.

.

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הגענו למלון בלינקולן בסביבות חמש ולאחר שפרקנו את הציוד יצאנו לעיירה לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות שפזורות ברחוב הראשי.

למי שזוכר, ילדינו מאותגרי אכילה, אבל מצאנו מסעדה איטלקית נחמדה (Elvio's) בה כל אחד מצא משהו כלבבו, במחירים סבירים ביותר. מה שאהבנו במסעדה - שהיא פשוטה והמנות מוגשות בה בצלחות וקערות חד פעמיות.

כשחזרנו למלון עשינו סיבוב קצר בסביבה - יש מאחורי המלון נהר זורם ובגדה פינה נחמדה עם שולחן פיקניק, ספסלי עץ מחוברים - פשוט לשבת ולהנות מהשלווה.

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הערה חשובה: גם במלון וגם במסעדה שמנו לב שלא מקבלים כאן אמריקן אקספרס אלא רק מסטרקארד ו-וויזה. שמענו תלונות על עמלה מטורפת ואנו מסיקים שבכל האיזור נמנעים מלקבל כרטיס זה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​