​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

​

יום חמישי, 23.07.15 - טיול שמתחיל ברגל שמאל...

מגיעים בין הראשונים להגירה בפילדלפיה. יש רק פקיד אחד שמטפל במי שלא מחזיק אזרחות אמריקאית. לאחר מעבר קצר בביקורת הגבולות (פקיד נחמד וענייני), מקבלים אישור וממשיכים לקרוסלת המזוודות. המזוודות מזוהות במהירה ואנו לוקחים אותן לנקודת המסירה. בדרך, עוצרים לרגע להתרשם מהזריחה וממשיכים לבידוק הביטחוני (קיבלנו הקלה ונחסך מאיתנו להוריד סווצ'רים, חגורות ונעליים!)

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

אחר המתנה של כשלוש שעות, עולים למטוס ומחכים להמראה, ששוב מתעכבת – הפעם בגלל חוסר באוכל במטבח… בשעה טובה יוצאים לדרך. למרות שהטיסה קצרה יותר, אנחנו עייפים והזמן לא עובר… לקראת הסוף, הטייס מעדכן שעוברים מעל הגרנד קניון ושיש ראות טובה – תאווה לעיניים!

חבל שלא היינו מוכנים עם המצלמה / נייד בזמן. אח”כ עוברים גם מעל סכר הובר דאם – פשוט מדהים!

 

נוחתים בוגאס ליום אחד קצר, בכל זאת היינו פה פעמיים...

המטרה היתה לנוח קצת, להצטייד ולהנות קלות מהעיר.

 

את הדרך לקרוסלת המזוודות עושים ברכבת וממתינים. מזוודה אחת יוצאת כעבור מספר דקות מהופעת מזוודות הטיסה ולשניה אין זכר. מתחילים להעביר תסריטים בראש – למי פונים ומה עושים. בסוף לאחר המתנה של כרבע שעה יוצאת המזוודה ואנחנו נושמים לרווחה. שמים פעמינו לעבר השאטל לכיוון השכרת הרכב. נכנסים לבניין והולכים לכיוון הרץ. משהו נראה לנו קצת מוזר – 2 תורים שונים כשבאחד מהם קוראים לאנשים. די מהר הסתברה לנו הסיבה – לאחר שניגשנו לפקיד שתקתק את הפרטים הוא אומר לנו שנאלץ לחכות כשעה וחצי לרכב!

היו שם אנשים עצבניים שטענו שהם מחכים לרכב כבר מאתמול! אחרים "רק" חיכו שעות...

בהרץ טוענים שכ-16 אנשים לא החזירו מכוניות בזמן, לעומתם, האנשים הממתינים טוענים שפשוט עשו אובר-בוקינג.

מנסים לדבר עם הפקידים – איך יכול להיות שעשינו הזמנה חצי שנה מראש ואין עדיפות... לא ממש עוזר.

לאחר שעה וחצי קוראים סופסוף בשמנו ואנו הולכים בקושי לעבר הרכב המיושן משהו...

מתנחמים בזה שעוד מעט נגיע למלון וננוח.

 

ואז, כשחשבנו שצרות היום מאחורינו נכונה לנו הפתעה גדולה או שמא אכזבה ענקית: מסתבר שהזמנתי את המלון הנכון, בימים הנכונים, בחודש הלא נכון… לחודש אוגוסט!

מקווים שיש חדרים פנויים, אך לשווא - במלון אין מקום...

יושבים בלובי ומנסים למצוא מקום במחיר סביר – שיא העונה בלאס וגאס ואם יש מקום המחירים לא זולים. כמובן שבודקים גם בTripadvisor דבר שמקשה עוד יותר...

בסוף מוצאים חדר במוטל האוורד ג'ונסון ברחוב טרופיקנה ונוסעים לשם.

זה מוטל פשוט (אחד מתוך מספר מוטלים אחרים שנמצאים זה לידי זה) אבל אין ממש ברירה.

 

מתמקמים בחדר. דורבן א' מתמוטט למיטה. אנו ההורים יוצאים להצטייד בוולמארט.

כשאנו חוזרים עם 2 פיצות, כי הילדים היו רעבים, מסתבר שעייפות גוברת על רעב ונשארים עם פיצה שלמה!

גם התכניות לצאת לסטריפ נגנזות ובשמונה ועשרים כולם כבר במיטה!

​

יום שישי, 24.07.15 - ברייס וקצת ציון – לנשמה…

השעה ארבע וארבעים לפנות בוקר וכולם כבר ערים! כל אחד לוקח משהו לפה וקצת אחרי שש יוצאים לדרך! הכביש מווגאס לכיוון ציון משעמם מאוד ב-100 מייל הראשונים, אבל אחר כך נהיה יפה מאוד (לחובבי נופי מדינת יוטה).

 

לאחר כשעה עוצרים במקדולנדס לארוחת בוקר קלה. בזמן שאנחנו יושבים עולה רעיון לשנות מסלול ולעבור בכל זאת בציון, בגלל שיצאנו מוקדם. לא סגורים על העניין עד הסוף ובינתיים ממשיכים בדרך. היות וראינו שלט שמפנה למרכז מידע של יוטה בסנט ג'ורג' -יורדים מהכביש. המרכז ממוקם בתוך מוזיאון חיות בר. לאחר קבלת מידע ומפות מחליטים להכנס למוזיאון הקטן. איזה כיף! במוזיאון מוצגות כ-300 חיות שונות ממקומות שונים בעולם בתצוגה מקסימה ומושקעת מאוד. יש גם אפשרות למידע אודיו, אבל אין לנו כח להקשיב ואנחנו מסתפקים במראה עיניים.

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ממשיכים לכיוון ציון – ככל שמתקרבים הנוף מרהיב יותר ויותר ואנחנו שמחים על הבחירה שעשינו.

בחלק הראשון של הדרך בתוך הפארק חולף מעל ראשנו שקנאי גדול – מחזה מדהים! נראה כמו מטוס הרקולס – מרחף בכבדות אבל מרשים מאוד. חבל שזה היה מהר ולא הספקנו לצלם.…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

​

 

מגיעים לברייס אחרי כשעתיים וחצי (בשל עיכוב לא צפוי בדרך) ועוצרים במלון רובי-אין, לבופה ארוחת צהרים. (סביר, לא יותר). עוצרים במרכז המבקרים ומחליטים, בשל השעה המאוחרת יחסית (ארבע פלוס) להמר ולנסוע עם הרכב שלנו בתוך הפארק.

חונים בתחנת Sunset, מטיילים לאורך הגדה עד לתחנת Sunrise ולאחר מבט וצילומים מהתצפית מתחילים לרדת במורד ההר במסלול לכיוון גני המלכה. אין ספק שהנוף וההרגשה למטה שווים יותר מאשר התצפיות מלמעלה! הירידה קצת תלולה, הילדים קצת מקטרים, אבל החזקנו מעמד עד לצומת למסלול סוסים עם פניה למסלול לגני המלכה. סה"כ הדרך למעלה היתה לא ממש קשה, למרות עצירות להשבת הנשימה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

חוזרים לכיוון הרכב ונוסעים לעבר תצפית ברייס המומלצת. בדרך, אמא דורבן רואה בינות לעצים נקבת Mule deer מלחכת שיח. עצרנו לצלם! הפתעה נחמדה. בדרך חזרה לכניסה לפארק רואים עוד Mule deers, בעיקר נקבות עם גורים, במספר הזדמנויות שונות.…

​

​

​

​

 

.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הדרך למקום הלינה (ריצ'פילד, יוטה) מתארכת והגענו רק ב 9 בערב. למזלנו עדיין אור בחוץ!

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​