מערב ארה"ב - 2014
חלק 10 - גרנד קניון וסדונה
יום חמישי 14.08.014
הבוקר הרשינו לעצמנו לישון עוד טיפה...
אילתרנו ארוחת בוקר מלחם וממרח שוקולד וכמה בננות ויצאנו לדרך.
עצרנו כעבור כשעה ב-Kayenta, במקדונלד'ס והספקנו לתפריט ארוחות הבוקר – הזמנו אורחת בוקר "גדולה" לנו (חביתה, נקניק, Hash brown, ומן לחמניה מצחיקה ומרובעת) מינוס הפנקייקים שניתנו לדורבן ב' ומנה נוספת של פנקייקים לדורבן א'.
שבעים המשכנו בדרכנו ולקראת הצהרים עצרנו בתצפית – Little Colorado River Viewpoint.. הכניסה חינם, אבל המקומיים הקימו בוטקה ומבקשים תרומות... אז תרמנו מספר דולרים. האמת שהופתענו לטובה.
איזור התצפית היה רחב ידיים וניתן היה להתרשם מהנוף שילווה אונו ביומיים הקרובים. הבעיה היחידה היתה המעקה – שגם לא היה גבוה ורובו היה מורכב מרמה אחת, כך שמעידה לא זהירה של הרגל יכולה להביא אותך לתחתית....
קנינו שם מזכרת נחמדה לסבתא.
.
כעבור מספר לא גדול של מיילים הגענו לכניסה לגרנד קניון על כביש שנקרא Desert view Drive. בחרתי שרירותית במסלול הימני – טעות, טעות... נתקענו שם דקות ארוכות בשל אופנוענית שכנראה חתמה על כרטיס פארקים .
עצרנו ליד מגדל תצפית ישן. עלינו בתוכו מספר קומות והתחלנו להנות מהנוף המרשים שנפרש למול עינינו המשתאות.
.
.
היתה שם חנות שניתן בה לקבל מידע ראשוני, לפני מרכז המבקרים שנמצא בהמשך - לאחר שתיים או שלוש נקודות תצפית.
.
היה קצת קשה למצוא חנייה במרכז הראשי, היות ומשאירים שם את האוטו ויוצאים לשאטלים שונים (וזאת למרות שיש 4 מגרשי חניה גדולים, שמסומנים עם חיות...)
לאחר שקיבלנו מפה והסבר קצר מהריינג'ר, יצאנו לתצפית עם עוד מיליארד אנשים (רובם יפנים דוחפים ונדחפים) ב-Mather Point. דורבן א' קצת סבל מההמון הרועש והדוחף אך עמד בחוויה בגבורה!
.
יצאנו למלון, מרחק דקות נסיעה ספורות בעיירה Tusayan. שמנו את הציוד בחדר ויצאנו לסיור מסעדות...
המבחר לא ממש גדול והמחירים בשמיים (בערך כפול מהממוצע בכל מקום אחר) – יכולים להתחרות לדעתנו רק עם באנף קנדה.
קנינו כרטיסים באיימקס ולבסוף, לאחר שנדדנו בין המסעדות החלטנו לבחור ב-Wendy's.
משם חצינו את הכביש חזרה לכיוון האיימקס ובינתיים דורבן א' ודורבן ב' אכלו פיצה מדלפק פיצה האט אקספרס שממוקם במתחם....
בזמן שישבנו בחוץ, ראינו דוכן נודד של Dipping Dots ואמא דורבן התענגה, תמורת תרומה של 3 דולר על כוסית קרירה וטעימה.
נכנסנו לסרט שהוקרן על מסך ענק (12.5$ למבוגר, קיבלנו קופון הנחה במלון של 2$ לכל אחד).
הסרט מתמקמד בסודות של הקניון, דייריו בעבר, מגליו וחוקריו. הסרט יפהפה, צילומים מדהימים (National Geographic או לא) – מרגישים ממש בקניון – מרחפים מעל ובינות לסלעים וגם בתוך הנהר השוצף. פשוט אין צורך בהליקופטר או רפטינג!
משם מיהרנו לחדר, מקלחות וכביסה (היו שם מכונה אחת ומייבש אחד, שלמרבה המזל היו פנויים)
ולילה טוב...
יום שישי 15.08.014
היום השכמה מוקדמת - בשש וחצי הערנו את הבנים וכעבור שעה כבר עלינו על ה-shuttle הכחול במרכז המבקרים (כל זה אחרי ארוחת בוקר קלילה של כריכים ושוקו לילדים)!
ה shuttle- הכחול מוריד אותנו בתחנת המעבר לאדום. לא חיכינו זמן רב והאוטובוס הגיע. בחרנו בשני מסלולים מומלצים על הגדה:
המסלול הקצר שמתחיל ב- Powel point.
בנקודת ההתחלה פגשנו מספר דוברי ספרדית שביקשו שנצלם אותם. אמא דורבן שמחה לשוחח איתם והסתבר שהם מאורוגוואי.
המסלול הארוך שמתחיל ב- Mohava point לעבר Monument valley.
בוקר של כיף- השמש בגבנו, רוח קרירה נושבת מידי פעם, המסלול מוצל חלקית וריק בינתיים. הנוף – משגע. במסלול מופיעים מידי פעם שולחנות פיקניק, על אחד מהם עצרנו לארוחה קלה, כשברקע נופו הפסטורלי של הקניון.בהמשך התיישבנו על ספסל שהוצב גם הוא במסלול, כדי להנות מהשלווה.
יש לציין שהופתענו לגלות שילוט רב במסלול בנקודות רבות,.שבו מידע על המרחק מתחנת האוטובוס הקרובה.
.
.
בדרכנו חזרה ראינו את המסלולים מתמלאים ואת התורים ל shuttles- מתארכים...
ב-11 כבר עלינו לרכב וכעבור שעה עזבנו את המלון.
רגע לפני ויליאמס צילמנו שלט שכיוון למקטע כביש קצר על Historic rout 66 ומיד אח"כ פנינו שמאלה לכיווןFlagstaff. היה אפשר לנסוע כשני מייל לתוך העיירה על הכביש עצמו, אבל בשל יום הנסיעה הארוך יחסית החלטנו לוותר לפעם זו.
עצרנו בפלגסטף לצהרים ב Sizzler- . הזמנתי סטייק ולאחר שראיתי את עושרו של הבופה, התחרטתי. המנהל ראה שאנו מתלבטים ובדק האם התחילו להכין את הסטייק. היות והתשובה היתה חיובית – הוא נתן לי את הבופה בנוסף, לא תוספת תשלום!
חצינו את הכביש לצד השני לקנות לדורבן א' פיצה, משם המשכנו לוולמארט וקדימה לסדונה.
הדרך מתעקלת ויורדת. בצידי הדרך - אזורי קמפינג וחניות מסומנות -חסומים. גם ב- Slide rock park , בו תכננו לעצור, איזור הבריכה וכנראה גם המפלים , סגור. לכן, ויתרנו והמשכנו ישירות למלון.
(מאוחר יותר הסתבר לנו שהסיבה לרוב האיזורים הסגורים / חסומים היא שריפה שהשתוללה באיזור לפני מספר חודשים וגרמה להרס רב בשטח)
הנוף האדמדם יפה, אך גם כאן, אסור לעצור בצד הדרך...
לאחר שהתמקמו במלון, הילדים נשארו בחדר ואנחנו נסעו לקניות ועצרנו בדרך במרכז מידע, שהיה פתוח למרות השעה (18:15). בעקבות המידע שקיבלנו אודות שעת השקיעה, מיהרנו ל- Safeway. משם עצירה קצרה בחדר לראות אם הילדים ירצו להצטרף (אך הם סרבו) והלאה לכיוון Airport road לנסות לראות את השקיעה. בתחילת העליה ראינו מספר רכבים בצד הדרך ואנשים מטפסים על ההר. היות ועדיין לא עבר מייל מאז שלט שראינו שהפנה למסלול נופי, המשכנו למעלה והופתענו לגלות עשרות אנשים מחכים לרגע המתאים לצלם וחניה עמוסה לעייפה. במזל, שמנו לב לרכב שהתכונן לצאת ומצאנו חנייה מעולה. הצטרפנו לאנשים ואני צילמתי למרות שלא ממש הבין מה מיוחד בצבעים....
.
אמא דורבן שמה לב שדווקא בצד הנגדי יש עננים ורדרדים-אפורים מיוחדים.
בדרך חזרה עצרנו במקדונלדס החבוי (ללא ה-M הגדולה והמוכרת) שצבע הסמל שלו ירוק. תהינו לפשר העניין וגם חששנו שהסניף סגור, היות ואמרו לנו שהמסעדות נסגרות בשבע וחצי-שמונה.... המסעדה היתה פתוחה ומסתבר שהיא רגילה. הסמל ירוק, פשוט כי המקומיים לא אוהבים צהוב....
כשהדפסנו בלובי דפי הוראות למחר הפקידה בקבלה ביקשה כסף! מסתבר שכל דף עולה 25 סנט! לא משנה שמחינו.
אח'כ ראינו שזה כתוב על סטנד קטן, שהיה מוחבא מאחורי המסך... בלית ברירה הלכתי לאוטו להביא כסף קטן. היו לנו 5 דיים ועוד 25 מטבעות של סנט. הפקידה צחקה והחזירה לנו את הסנטים הבודדים! בעיה שלה. כסף הוא כסף!
