​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שלישי 12.09.2017

לאחר 4 לילות בילוסטון הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך...

אכלנו ארוחת בוקר ביתית אחרונה, ארזנו את המזוודות והתיקים ויצאנו לדרך.

​

בחוץ קר למדי, מעלות ספורות מעל האפס.

 

הגענו ל-EARTHQUAKE LAKE. צילמנו מספר תמונות, מנסים לברוח מנחילי הברחשים שעופפו מעל.

הגענו למרכז המבקרים שהיה סגור... הגענו בסביבות תשע, אך המרכז נפתח רק בעשר...

במקום היו אנשים נוספים. לא ברור לנו למה מקום כזה נפתח מאוחר כל כך...

נסענו במעלה הכביש לתצפית ולסלע זיכרון לזכר הקורבנות שניספו ברעש הגדול. (17 לאוגוסט, 1959, רעידת אדמה, האדמה שוקעת, העיר מוצפת, אנשים ובתים טובעים באגם שנוצר).

לפי מה שזכור לנו כשבנינו את המסלול, היה אמור להיות כביש שמגיע לתוך המים. כנראה פספסנו אותו...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

המשכנו בדרך עם נופים יפים, עצרנו בישוב ENNIS  להפסקה קצרה למתיחת רגליים והמשכנו בכביש משעמם למדי עד ל-BUTTE. העיר הזו בנויה עליות וירידות – מעניין...

​

בדרך ראינו הכוונה ל-LEWIS & CLARCL CAVERNS STATE PARK. עצרנו לברר במרכז המבקרים. מסתבר שיש שם מערת נטיפים בה שקלנו לבקר, אבל הסיור יוצא כל 20-45 דקות ולוקח כשעה וחצי או יותר, כך שלא היה ניתן להוסיפו ליום המתוכנן וחבל... אולי בפעם הבאה.

(למי שמתכנן להגיע: כניסה לפארק 6$ למכונית ובנוסף 12$ עבור כל משתתף בסיור).

 

 

התחנה הראשונה ב -BUTTE – סיור במכרה, במוזיאון מכרות. הסיור המודרך (חובה!) מתחיל באחת ויש לנו קצת פחות משעה להסתובב בחלק הפתוח של המוזיאון – עיירת כורים עם בניינים שונים. בניגוד למוזיאונים אחרים מהסוג הזה, לא ניתן היה להכנס לבניינים ונאלצנו להציץ דרך החלונות, מה שהקשה לעתים על הראיה בשל זווית השמש וכמובן גם על הצילומים.

בתצוגות שכן ניתן היה להכנס אליהן ראינו חדרי מנועים עם ציוד עתיק וגדל מימדים, קצת מידע על ההווי והחיים של הכורים ועוד.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

הסיור עצמו נערך ע"י חשמלאי שעבד במכרה מספר שנים, בזמן שהיה פעיל.

הוא הסביר את המכרות באיזור והסיבות שהביאו לסגירתם (סיבות כלכליות) וכן על זיהום מים כבד באיזור שהביא למותם על אלפי חיות.

 

לפני שנכנסנו למכרה קיבל כל אחד מהמשתתפים קסדה עליה הוצמד פנס.

הכניסה למכרה תלולה במקצת, אבל לא קשה. היינו במכרה כ 30-40 דקות וקיבלנו הסברים על עורקי המחצבים שבו, הציוד וחיי העבודה של הכורים.

 

ראינו מספר כלי עבודה (לקידוחים  וכד'), מסילה ועליה קרונות שונים (ביניהם קרון בו היו מים וקרח לאלו שעבדו במפלסים התחתונים וקרון בית שימוש.

ליד כלובי המתכת שהעלו והורידו אנשים וציוד קיבלנו הסבר גם על הדרך בה יצרו קשר בסוג של איתות – משיכה בפעמון. לכל מפלס היה קוד משלו אחריו קוד נוסף העביר מידע – האם ניתן להפעיל את ה"מעלית", האם קרה מקרה חירום ועוד.

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתחנה האחרונה ראינו מספר כוכים קטנים בהם נעצו מקלות דינמיט. המדריך הסביר שכל כורה או צוות עשו הכל בסביבה שלהם – קידוח, החדרת ופיצוץ דינמיט, הנחת מסילות ברזל ותמוכות למכרה. בנוסף, המדריך הסביר על הדרך בה הואר המכרה. הוא הדגים שימוש בנרות, תוך שכל המשתתפים מכבים את הפנסים שעל הקסדה. לפתע הוא כיבה את האור (מוטיב חוזר בסיורים מתחת לאדמה) והחשיכה האפלה אפפה את כולם. כשחזרו הפנסים הוא הראה מתקן תאורה נוסף בו השתמשו – אבקה כלשהי שעורבבה עם מים ויצרה להבה - וסיפר על החסרונות והיתרונות שלו.

הדורבן אהב מאוד את הסיור. השאר – קצת פחות...גם בגלל שהיה להם קר....

​

לקראת יציאה מהמתחם עברנו בשני חדרי תצוגה מיוחדים נוספים – האחד כלל אוסף בובות ומיניאטורות שנתרם למקום וכלל בין היתר בובות של סרטים וסדרות טלויזיה: בובות של אנשי מסע בין כוכבים (עונות שונות), המלאכיות של צ'ארלי, גיבורי על וכוכבי סרטי פנטזיה כמו סרטי של מארוול...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החדר השני כלל עשרות מינרלים יפהפיים.

כניסה למוזיאון: 15$ למבוגר, 8$ לנוער עד גיל 18.

 

משם המשכנו למוזיאון המינרלים שנמצא באחד מהבניינים של קמפוס האוניברסיטה המקומית.

לחניון המוזיאון מוקצות כ-5 חניות בלבד!

יש חניון נוסף קרוב של הקמפוס, אך צריך אליו אישורים מיוחדים... היות וכל החניות היו תפוסות, כמעט ויתרנו. בסיבוב השני שעשינו בחניה למזלנו יצא רכב אחד, שמיד תפסנו את מקומו.

המוזיאון עצמו לא גדול, אך מכיל פריטים רבים בשלל צבעים וצורות, כולל חלקי מטאורים ואף עצים מאובנים.

הכניסה חופשית!

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

משם המשכנו ל-DEER LODGE  ולמקבץ מוזיאונים – הכלא הישן של מונטנה (זה הכלא השלישי בו אנו מבקרים בטיולים שלנו – פרט למבנים המרשימים – לא החכמנו בהרבה. לרובנו זה היה קצת מיותר, אבל אולי זה היה בגלל השעה (רבע לארבע...).

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

​

 

 

חלק אחר של המתחם מוזיאון מכוניות עתיקות – פה כולנו מאוד נהננו. יש שם למעלה כ-150 מכוניות, מסוגים שונים, שמסודרות לפי שנת היצור שלהם.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

למתחם 2 מוזיאונים נוספים בעבר השני של הרחוב – נכנסנו רק לאחד מהם שנקרא PLAYTHINGS ובו בעיקר בובות שונות וקצת משחקים ישנים. פה כבר התחלנו להתעייף והחלטנו לוותר על המוזיאון הרביעי שאם זכרוננו אינו מטעה הוא עיירת רפאים...

כניסה לכלל המוזיאונים: 15$ למבוגר, יש הנחת AAA – 25%).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

משם נסענו כשעה ורבע ל-MISSOULA  בה נעביר את הלילה.

ארוחת ערב ב-DENNYS , למלון ולישון...

שמענו בשבוע האחרון על השריפות הגדולות במערב ארה"ב, עקבנו אחרי אזהרות איכות האוויר וראינו שהן התמתנו ולכן לא שינינו את המסלול. היום בחלק האחרון של הנסיעה ראינו קצת עשן. המלצרית ב-DENNYS  אמרה שסה"כ היום האוויר צלול יחסית....

 

 

יום רביעי 13.09.2017

לאחר שנת לילה שנקטעה בחמש ועשרים ע"י אזעקת רכב מתחת לחלון שלנו, הצלחנו להירדם לעוד כשעה וחצי. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך.

עצרנו בגן  המוקדש לבודהה – THE GARDEN OF ONE THOUSAND BUDDHAS.

הגן תחום ע"י חומה נמוכה ועליה פסלים זהים של בודהה. על חלקם היה שלט שציין תרומה של אנשים. הקפנו את החלק הפנימי משמאל לימין, כי כך התבקשנו לעשות בשלט... מבחוץ היו מספר פסלי בודהה שונים ובדרך היו מספר אבנים ועליהן אימרות של בודהה.

הסיור בגן, חינם, מומלץ לתרום. הסיור לקח כחצי שעה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כעבור כעשר דקות נסיעה עצרנו ב- WINDMILL VILLAGE BAKERY, מאפיה קטנה לצד פסי רכבת, אגם ותחנת רוח קטנה. במאפיה עובד זוג נחמד שמכין מספר מאפים. אנחנו לקחנו עוגת שמרים עם פקנים וקרמל וכן מאפין עם HUCKLEBERRIS . היות ואכלנו לא מזמן לקחנו את המאפים לדרך.

 

(בדרך אכלנו את עוגת הפקאן – 'גוש' של כ 250-300 גרם – היתה נהדרת. 4.5$.  3.5$ למאפין ענק)

בתוך בית הקפה שוחחנו מספר דקות עם זוג מבוגרים כבני שבעים וגם עם בעלי המאפיה. לראשונים השארנו מזכרת של עט ולזוג השני גלויה מהארץ למזכרת. כולם התפעלו שבאנו מישראל.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לאחר כמה דקות נסיעה הגענו לכביש 135-M הנופי, בצד נהר שזרם לאורך הדרך. גם ההרים מסביב היוו תפאורה הולמת.  יפהפה! (התוואי עצמו, כמו רוב הדרכים במונטנה, עליות מתונות ופיתולים, לא ממש כיף לנהיגה, אבל כל כך יפה, שהקושי נסלח)

בהמשך הדרך ראינו מספר שלטי ענק שהפנו לחנות בשם 50,000$ SILVER. הדורבנית חשבה שזה קצת מזכיר את השלטים בדרך ל-WALL, בה היינו בתחילת הטיול. היות ודרך ארוכה לפנינו, החלטנו לעצור (יורדים ב-EXIT 16 , בכביש I-90 WEST). הגענו לחנות מזכרות גדולה ומקסימה ובילינו בה דקות ארוכות – מתקשים להחליט מה ניקח איתנו... פרט לחולצות במחירים לא רעים, קנינו פאזל של דב (בעצם הראש שלו) – 550 חלקים. המיוחד בו (וגם בפאזלים אחרים שראינו) שהפאזל הוא בצורת ראש של דוב, ולא פאזל מלבני רגיל (פאזלים, תחביב ישן שלנו שנזנח בגלל ההשקעה בתכנון טיולים ומכיוון שנגמר המקום על הקירות בבית לתלות אותם).

 לקחנו גם תמונה שהיא בעצם 3 תמונות של זאבים – בכל זווית ראיה רואים תמונה שונה. היו שם הרבה סוגי מזכרות. כששאלנו בקופה אם נוכל לקבל הנחה כלשהי המוכרת חייכה ואמרה שאצלם לא משלמים מיסים! גם זה סוג של הנחה...

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כמובן שאם שכחתם בבית, ניתן לקנות בחנות מגוון רחב של חרבות, סכיני קומנדו וצייד, ועוד כלי משחית שונים ומשונים, כמו גם כדור-ציצי לחיזוק האצבעות וכובע בצורת אייקון של קקה.

בתוך המתחם יש גם מסעדה ובה מכונות קזינו. בחוץ יש מוטל ותחנת דלק. אנחנו, שלא ממש משקיעים במזכרות, השארנו שם כ 100$ והיינו קונים עוד לולא מגבלת המשקל במזוודה. פשוט חנות מקסימה.

​

בצהרים, חצינו את הגבול בין מונטנה לאיידהו וחזרנו בזמן שעה אחת...אם כי נראה שהעיירה WALLACE בה עצרנו חזרה בזמן 100 שנה.

ביקרנו במוזיאון כריה (פתאום חלק ממה שלמדנו אתמול בסיור במכרה קיבל משמעות ברורה יותר). ראינו שם מספר דגמים של מכרות, כלי כריה, הסבר על התהליך וכן מוצגים שונים של העיירה בעבר.

האישה בקבלה הצטערה שבעלה לא נמצא, כי יש לו מספר קרובים בתל אביב...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

היא המליצה לנו על סיור במכרה (עליו ויתרנו, כי היינו אתמול..ובחנות/מוזיאון היו מוצגים מהמכרה, אז הבנו הרעיון.) וכן על מוזיאון רכבות.

יצאנו לרחוב, לחפש את המוזיאון. הרחוב הזכיר לנו קצת את הרחוב הראשי ב-DEADWOOD, רק שכאן הכל יותר בקטן... 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ראינו דוורית ושאלנו אותה

באיזה כיוון המוזיאון והאם יש משהו מעניין נוסף לראות בעיירה. היא הפנתה אותנו לבניין בית המשפט. נכנסנו פנימה והגענו למשרד בו מספר נשים והרבה ספרים ענקיים. כשפתחו אותם לבקשתנו (כנראה עבורן בפעם הראשונה) ראינו שבפנים מתוארות משכנתאות שנלקחו לפני שנים רבות, רישום אוכלוסין ועוד.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 לצד הבניין יש קפסולת זמן (פעם שניה שאנחנו רואים קפסולות כאלה, בטיול...)

 

הגענו למוזיאון הרכבת שנקרא RAILROAD DEPOT. גם פה היו זוג מבוגרים נחמדים שהתלהבו מזה שאנחנו מישראל. המקום קטן למדי, אבל היה נחמד לצלצל בפעמון שקולו היה חזק ביותר, לצפות במוצגים. כשירדנו חזרה לקומה התחתונה נכנסנו לחדר הטלגרף ובו טלפון ישן ומכונת מורס. האישה בקבלה התקשרה לטלפון הישן שעדיין פעיל והילדים ניסו כוחם באיתותי מורס...

 

את הביקור חתמנו ע"י קבלת כרטיסים מנוקבים בתאריך של היום... (כמו הכרטיסנים של פעם באוטובוס...)

 

את הביקור בעיירה הנחמדה הזו סיימנו בכניסה לחנות עתיקות ליד המקום בו חנינו.

היו בפנים פוחלצים רבים של חיות צפון אמריקה, חפצים שונים ומשונים מזמנים שונים וכן קרני איילים שונים למכירה במשקל...בין 12-15$ לליברה קרניים.

(הדורבן: לי נראה שזו חנות משכונות, שאנשים הפקידו בה מגפיים, כלים ישנים, בגדים ישנים, נשק ממודלים שונים והבעלים מוכר הכל כעתיקות, אבל בהחלט היה נחמד להסתובב בחנות ולראות גרמופונים לצד מדי חיילים מלפני 100 שנה)

 

המשכנו בדרכנו מערבה, עצרנו בוולמרט להצטייד (במלון הקרוב אין ארוחת בוקר).

התחנה האחרונה להיום –SPOKANE. מתישהו כשבנינו את המסלול וחיפשנו אטרקציות בדרך ראינו שיש בה מפלים, חשבנו שאם עוצרים במקום, כדאי לחפש מה עוד יש לעשות בו. כך קראנו על MANITO PARK. הפארק הירוק והגדול הזה נמצא בתוך העיר, במרחק נגיעה מבתי התושבים, ואין בעיית חניה בפארק או בסביבתו.

התחלנו באגם שנקרא MIRROR POND, שם שממש לא הולם אותו, בשל הצבע העכור של המים. למרות זאת הברווזים כנראה חושבים אחרת, כי ראינו כמה שוחים ונהנים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

החלק המפורסם בפארק – מספר גנים ובראשם DUNCAN GARDEN, גן מלא פרחים מרהיבים שמסודרים בצורה מקסימה – ניתן לתמונות לדבר...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ליד הגן יש חממה, שמשום מה סגורה בימי רביעי...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

משם המשכנו לגן הוורדים ולגן היפני, שהיו נחמדים, אבל לא כאלה מיוחדים...

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

שמחנו שחנינו באחד הרחובות הצדדיים, כך שנהנינו מהטיול בין הגנים.

יש אפשרות לנסוע במכונית בתוך הפארק. לדעתנו, זה מוריד קצת מעוצמת החוויה.

כאמור, הגענו ל-SPOKANE  בגלל המפלים. מצאנו חניה באיזור ללא מדחן!

השעה קצת התאחרה ונסיעה של כשעה עדיין לפנינו, ולכן חצינו את הכביש לעבר המפלים (אותם ניתן לראות גם תוך כדי נסיעה על הגשר באיזור ה-DOWNTOWN  של העיר. מסתבר , במבט מקרוב, שהמפלים הם בעצם מים שנופלים מסכר. למרות זאת, האתר מרשים!

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בדרך מ-SPOKANE  לעיירה RITZVILLE בה נלון הלילה, זכינו לנופים יפים (נהר בצד אחד ואגמים בצד השני) וכן בשמיים עם צבעי שקיעה מרהיבים שליוו אותנו דקות ארוכות.

במלון (הפשוט) אכלנו ארוחת ערב משאריות שנותרו לנו מהימים ביילוסטון וכן בעוף שלם שקנינו היום בוולמרט.

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

​