הבלוג של דורבן-החוף המערבי-2015

מערב ארה"ב - 2015

חלק 5 - המעבר ב'שן הדוב' הפתיע בגדול

יום שלישי, 28.07.2015 - מעבר "שן הדוב"

השכמנו קום, אכלנו ארוחת בוקר פשוטה ויצאנו מ-Red Lodge לדרך. רגע אחרי שעוברים שלט עם כיתוב מהבהב, אותו לא הספקנו לקרוא, אמא דורבן מהרהרת בקול אם לא היה כתוב שם שהמעבר סגור. לא יכול להיות, נכון? עכשיו סוף יולי ולמרות שגונבה לאוזננו שמועה שעדיין יש שרידי שלג בצד הדרך נראה לנו לא הגיוני שהדרך סגורה, כי הכביש בו התחלנו לנסוע היה פתוח... לאחר נסיעה של כשעה (שחייבים לציין שבחלקה לא יכולנו שלא להתאכזב, ו-"זה הכל?" גדול נפלט מפינו... ציפינו ליותר) הגענו לגבול מונטנה. רואים הרבה מכוניות בצד… במגרש חניה באחת מנקודות התצפית שמוזכרות במפה. מספר מטרים משם רואים שער סגור... כולם חסרי אונים. בחוץ רוח וקור מקפיא, שכבה של כשני ס"מ שלג מכסה את פני הקרקע והצמחים. מקסים, אבל רוצים לנסוע. .אחת הנשים שהייתה "ותיקה" בהמתנה אמרה שמישהו אמר שיפתחו באחת עשרה (הגענו בתשע ורבע..) השקענו כל כך הרבה- מחכים.

ועד שיפתחו, קצת על הדרך עד כה:

לאחר היציאה מהבסיס הכביש די משעמם, אך בהמשך מתחיל להיות יפה יותר, מטפסים גבוה גבוה כל הזמן והכביש מתפתל מאוד. גם אני, נהג מנוסה , קצת חושש (קצת! מקצוען.) המראות מהכביש בגובה הזה יפים מאוד - ההרים, הכביש המתפתל, וחבורות האופנוענים שנוסעות בשיירות למטה. בדרך ישנן נקודות עצירה לתצפית. באחרונה שבהן יש מספר תאי שירותים [עוד נחזור לזה] והמון סנאים (צ'יפמאנקס) אגריסיביים שרודפים אחרי אנשים כדי לקבל אוכל ואוכלים מהיד. חמוד.

מכאן לשער המרחק כ 5 מייל.

אחרי המתנה ארוכה מול השער, בהן אכלנו ושתינו משעמום, וגם האזנו באוטו להרצאה מס. 2 של יובל נוח-הררי על ההסטוריה של האנושות (מאוד מעניין!), הקור נותן את אותותיו והשלפוחית לוחצת. אי אפשר בשדה...קר ויש הרבה אנשים בסביבה... ואולי דובים…

מחליטים לרדת לתחנה הקודמת – Rock Creek Vista Point. אני כאמור, קצת חושש - העליות האימתניות מקודם עכשיו הן ירידות. אבל האלטרנטיבה לא נראית טוב. יורדים בזהירות את 5 המיילים לשירותים, משתחררים, מאכילים סנאים, ועולים חזרה. הפעם מרגיש יותר נוח בנהיגה, אפשר להתפעל מהנוף. שווה כל רגע. ועדיין לא נכנסנו למעבר שן-הדוב.

בסביבות אחת עשרה, אחרי המתנה של למעלה משעה וחצי, השער נפתח ואנו חוזרים לנסוע - באחד העיקולים, עוצרים לרגע כדי לחוש את השלג מקרוב - חוצים את הכביש ונוגעים בשלג רך! מטביעים את הידיים פנימה לכ-20 ס"מ !!! למרות הקור המקפיא (היינו עם חולצות קצרות וכל השאר, פרט לי, לבשו סווצ'רים עם קפוצ'ון).

נשארים במקום מספר דקות ופוגשים משפחה קנדית, שלמרות ששלג לא ממש זר להם וגם נופים מדהימים - לא מפסיקים להתפעל! הדרך ממשיכה להתפתל עוד קצת לכיוון הפיסגה וכשמגיעים לשיא - יורדים מהרכב, (משתדלים לא להחליק באדמה הבוצית) ומצטלמים ליד השלט!

הירידה למטה יפה לא פחות, בצורה שונה. בצד הדרך עוצרים לצלם צמחים עטופים בשלג - מראה לא שגרתי ובהחלט מיוחד! ככל שיורדים הנוף משתנה - הלבן של השלג נעלם ובמקומו מופיעים צבעים מגוונים של ירק ופרחים עם נוף שוויצרי.

ממשיכים לכיוון Cook City, עיירה שנמצאת בערך בסוף העולם או לחילופין בשומקום... הרחוב הראשי של העיירה קצר וכמעט בכל מקום יש שלט "אין שירותים, אבל בקצה העיירה יש שירותים ציבוריים..." כאמור זו עיירונת (בררנו. מספר תושבים: 90) ולכן די מהר מגיעים לקצה לבניין קטן ובו מרכז מידע וגם שלט גדול - שירותים!

עוזבים את העיירה, לאחר התייעצות קצרה עם ריינג'רית במרכז, ותוך מיילים ספורים נכנסים ליילוסטון. די בהתחלה זוכים לראות את החיה הראשונה שלנו להיום: קויוט זהוב שחוצה במהירות את הכביש ונעלם במהירה בתוך עשב עם צבעים די דומים... כעבור מספר מיילים מגיעים לעמק לאמאר שהיה משובץ במספר עדרי ביזונים בני עשרות פריטים כל אחד! בצד הדרך גם ראינו מספר איילים או צבאים שנעלמו די מהר כשירדו מהגבעה עליה עמדו. זו פעם ראשונה שלנו בצד הזה של הפארק ואנחנו נהנים מאוד מהנוף שנגלה לעינינו

עצרנו במרכז Tower-Roosevelt . מצאנו חניה ממול וחצינו את הכביש לעבר החנות. צעדנו לנקודת התצפית על המפלים ולא המשכנו למטה, גם כי כתוב שמעבר לנקודה לא רואים את המפלים וגם כי השביל היה סגור בחלקו. שקלנו לעבור בקניון ילוסטון לתצפית, אבל נתקלנו בפקק תנועה גדול. הפניה ימינה לכיוון ווסט ילוסטון היתה פנויה ולכן החלטנו לוותר.

.