מערב ארה"ב - 2017

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

יום רביעי 06.09.2017

את הבוקר פתחנו ב- Gillete,WY  היינו מוכנים ליציאה בסביבות 08:00 ולכן החלטנו לדלג על מוזיאון שהיה בסביבה ונפתח רק ב-09:00.

כעבור כשעה הגענו ל-Bufallo,WY  ועצרנו במרכז מבקרים קטן והריינג'ר החביב הסביר לנו מה יש לעשות באיזור וצייד אותנו בפרוספקטים ובמפות.

התחנה הראשונה שלנו היא: Mountain Meadow Wool Mill. זהו מפעל לעיבוד צמר.

המקום נראה נטוש במבט ראשון, אבל אז הצצנו פנימה לאחד החדרים וראינו אנשים...

מסתבר שהם עורכים סיורים מודרכים במפעל פעם ביום בשעה 13:30...

דיברנו עם אחת הנשים שבמקום (מסתבר שהיא אחת מהבעלים של המפעל) והיא אמרה שתאפשר לנו להסתכל ולהתרשם.

בפועל, היא עשתה לנו סיור פרטי שכלל את רוב התחנות של עיבוד הצמר עד לצביעתו (טבילה בסיר צבע, לפני אפיה בתנור).

התרשמנו מהמכונות, שנראו די עתיקות, ומתהליך הפרדת וניקוי הצמר הגולמי עד הפיכתו לללבן, ובתשובה לשאלתי הוסבר שהביקוש לצמר אינו גבוה ולכן לא ממש נעשות השקעות במפעל

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ראינו גם את מעבדת/ מצבעת הצמר, ואת העובדות במקום.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

אהבנו את החפצים הנחמדים מצמר, התמונות והכלים העתיקים שהיו במשרדים

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

אהבנו מאוד את הסיור המיוחד ואת המדריכה הצמודה ונתנו לה עט עם תמונות של ישראל וגלויה למזכרת.

טיפ קטן: אנו מחזיקים איתנו תמיד בתיק גלויות מישראל (מחולקות חינם על סטנדים בשדה התעופה) וכן עטים פשוטים (מסין...) שניתן לשלוף מהם פילם דק עם כ 5-6 תמונות מישראל – מצדה, עכו, ועוד קצת

לא אחת נתנו גלויה עם מסר פשוט מאיתנו, עט או שניהם לאנשים נחמדים באמצע הדרך, לאחר ששוחחנו איתם והיו חביבים, ומן הסתם גילו יחס אוהד לארץ. תמיד העניין גרר התרגשות גדולה מהמקבל, ואולי, גם קצת אהדה לתייר הישראלי ולמדינה.

​

משם המשכנו ל-Main Street. נכנסנו ללובי של The Historic Occidental Hotel.

בלובי חפצים שונים מימיו הראשונים של המלון. למי שאינו מתארח במלון מותר להכנס למסדרון נוסף ובו תמונות וחפצים נוספים וכן ל-Saloon, בו

מוגשות כיום ארוחות וקירותיו מקושטים בראשים מפוחלצים רבים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מהמלון יצאנו לרחוב והמשכנו למוזיאון ההיסטורי Jim Gatchell Memorial Museum.

המוזיאון קטן למדי (7.5 $ לכרטיס, יש הנחה ל-AAA) אך הסיור בו היה מהנה. התחלנו עם סרטון על האיש שתרם את אוספיו למוזיאון. למרבה הצער לא ניתן לצלם את המוצגים (הסיבה לכך: היות וחלק מהמוצגים היו שייכים לאינדיאנים ונחשבים מקודשים - הם ביקשו שלא יצולמו).

בין המוצגים, פוחלצים של חיות האיזור, מספר מחצבים כולל אבנים זוהרות בחשיכה, אוסף חיצים וראשי חיצים, קשתות, 3  או 4 עגלות (Wagons),

אחת מהן נועדה להסעת אסירים...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 יצאנו קצת להסתובב בחוץ, התרשמנו מהפסלים וציורי הקיר על הבתים והשטחים הציבוריים

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 'בסוף הלכנו לאכול באזור המסעדות ועצירה ב 'דולר פאמילי '

​

המשכנו בדרכנו ועצרנו ב-Fort Phil Kearny, לסיור קצר באתר. ראינו סרטון על המבצר שהיה קיים שנתיים בלבד בזמנים של  קרבות בין צבא ארה"ב לאינדיאנים המקומיים. אחר כך קיבלנו הסבר ממדריכה מקומית ונכנסנו לחלק מהמתחם, שברובו שומם, בגלל שבקרב האחרון נשרף עד ליסוד ע"י האינדיאנים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ההסבר הדגיש את זה שהמתיישבים ביקשו מהאינדיאנים "רק" מעבר בשטחם, אך מהר מאוד עברו לכריתת עצים, בניית מבצרים, מתנחלים...לפיכך, האינדיאנים שממש לא אהבו את ההשתלטות בניגוד להסכמים, התאגדו כמה שבטים (מאוד לא אופייני) ובמהלך חכם הצליחו למשוך את כל דרי המבצר למארב מעבר לגבעות, וחיסלו בקרב את כל החיילים (81 איש). התברר גם שהמפקד המקום היה "נפל" שהוגלה לשם, והחיילים היו פנסיונרים ממלחמת האזרחים, ומהגרים חדשים מאירופה שרצו לזכות באזרחותם בעקבות ההתנדבות לשהות במבצר.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

במוזיאון יש חפצים ששרדו את הקרב, של האינדיאנים והמתישבים, ובהמשך, על שטח של כ 2 דונם, יש  שחזור של המבצר ושחזור של הקרב. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

משם הגענו לדרך יפהפייה שעוברת ב-Bighorn National Forest.  מדובר ב כ-50 מייל של עליות,  תלולות לעיתים, ואחרי הפסגה, ירידות תלולות לעיתים, אבל כל הדרך, סיבובים ופיתולים – אין קטע ישר ארוך מעשרות מטרים. אבל, הדרך העוברת בתוך קניון עם נופים עוצרי נשימה ועולה לגבהים, מדהימה ושווה מאוד את המאמץ (הלא פשוט) של הנהיגה.

בדרך ראינו גם כמה איילי Bighorn  רובצים  בתוך העשב.

לא צילמנו, כי הדרך כל כך יפה שפשוט הצילומים היו עושה לה עוול...

בהמשך הדרך, עברנו על יד במפלי Shell  בהם תכננו לבקר מחר, אך המקום סגור. מתבצעות שם עבודות שנראה שימשכו זמן מה. מי שמתכנן להגיע בקרוב – כדאי לבדוק באתר מתי ייפתח.

​

לפנות ערב הגענו ל-Greybull, למלון בו הזמנו סוויטה עם 3 מיטות. היחידה היתה מרוהטת ומעוצבת יפה: חלק מהתמונות היו למעשה פאזלים ממוסגרים עם תמונות מהאזור. אהבנו.

בקצות המתלים של המגבות היו ראשי חיות ממתכת וגם הווילונות בחדר המקלחת היו ברוח המקום.

את ארוחת הערב הקלה אכלנו ב- A & W  המקומי, שממש צמוד למלון. נראה שכל תושבי המקום היו שם (כ 15 איש...) , ואיתם כל פשפשי האיזור, אז אכלנו מהר וחזרנו לחדר.

​

​

יום חמישי 07.09.2017

לפי התכנון המקורי, היינו אמורים להתחיל את היום ב- Shell Falls, משם לעצור במוזיאון התעופה המקומי ב-Greybull   , לעבור דרך Cody  ולסיים ב-Red Lodge.

היות וראינו אתמול שהמפלים סגורים החלטנו לקום קצת יותר מאוחר הבוקר. למרות זאת, לבנים לא בא לחכות עד לשעה 09:00 לפתיחת המוזיאון ולכן חשבנו איך נעביר את היום.

את מרכז באפלו ביל על שלל המוזיאונים שלו בקודי בזבזנו בטיול הקודם שלנו אז החלטנו להגיע למרכז המבקרים ב- Cody ולברר מה יש עוד לעשות באיזור.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בדרך דורבן א’ הציע תכנית הכוללת את ילוסטון כבר היום!

לאחר התייעצות עם הריינג'רית (שממש התחננה שניקח חטיפי-בריאות בחינם שהשאירה שם חברה מסחרית, ותקעו את המרכז עם כמות אדירה.... טעמנו...לא משהו...לא פלא שנתקעו עם כמות...) התכנית (להיום ומחר) קרמה עור וגידים: החלטנו להיכנס לילוסטון דרך הכניסה המזרחית, Cody, לטייל בילוסטון ולהגיע ל-Red Lodge  דרך  Bear tooth HWY. מחר ניסע את הדרך הזו בכיוון השני, נמשיך לכביש הנופי ב- Chief Joseph HWY וניכנס לילוסטון (שוב) דרך Cody. סיפור של יותר מ 200 מייל.

יצאנו ממרכז המבקרים להצטיידות קצרה בוולמרט. ממש ביציאה מ-Cody  עצרנו בסכר המרשים

Buffalo Bill Dam. הנוף מסביב מקסים!

עשינו סיבוב קצר על הגשר, צילמנו תמונות ונכנסנו גם למרכז המבקרים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 התרשמנו  מגודלו של הסכר, ראינו בחוץ דוגמאות ישנות לטורבינות שהורכבו בסכר, וגם תולעת שמנמנה שסיקרנה אותנו והסתובבה שם.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

נכנסנו לילוסטון, זמן קצר אחרי הכניסה כבר ראינו מספר ביזונים בצידי הדרך. הדורבנית ראתה   Yellow Belly Marmot יושב ממש קרוב לכביש. כשהגענו לפארק עצמו די מהר ראינו את ההפניה לאיזור ה-Mud Volcano. עלינו לסיבוב על ההר וכמובן לא שכחנו לצלם.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

רצינו לעצור לאכול בחורשה בדרך ל-Canyon Village, אבל לא מצאנו שולחן פנוי. לכן, המשכנו לאחד המקומות האהובים עלינו ביותר בפארק, Artist Point. נראה לנו שבזמן שחלף מאז הפעם האחרונה שהיינו פה, מספר עצים נפלו ופתחו אפשרויות תצפית (וצילום, כמובן) חדשות...

צילמנו את המפל כמעט מכל זווית אפשרית וכמובן את הגבעות הצבעוניות בצד השני של התצפית.

בדרך חזרה, עברנו שוב בחורשת הפיקניקים והפעם מצאנו שולחן פנוי. הוצאנו את הצידנית ונהנינו מההפוגה בדרך.

טיפ: אנחנו נוהגים לקנות בנוסף לבקבוקי מים, גם מיץ תפוחים באריזה של 4 ליטר. אחרי שהסתיים הגאלון הראשון, מילאנו בו מים והשתמשנו בהם לשטיפה. שהרי ברוב האתרים בטבע אין מים זורמים. למטרה זו, אין בעיה שישכב באוטו ויתחמם.

התחנה האחרונה להיום בפארק, Tower Fall. המסלול לשם קצר למדי והמפלים נראו לנו חיים יותר מבעבר.

יצאנו מהפארק דרך Lamar Valley  , בו ראינו מספר עדרי ביזונים וגם קבוצת איילים מרוחקת, בואכה Cooke City  ומשם כאמור דרך Beartooth HWY המדהימה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

קניון ילוסטון, מקום קסום שפשוט אי אפשר להפסיק לצלם, אפילו שכבר מליוני שנה הנוף לא משתנה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

האמת שקצת התלבטנו לגבי המעבר בדרך הזו (במיוחד כשנאלצנו לקצר קצת את הטיול וחשבנו איפה אפשר לקצץ), היות ובפעם הקודמת הפתיע אותנו שלג בסוף יולי וחשבנו שאולי נתאכזב...

היום עשינו את הדרך בכיוון ההפוך (בעליה, מכיוון Cooke City  ל-Red Lodge ) ולשמחתנו נהנינו מאוד ממנה. מטפסים גבוה-גבוה והנוף מדהים. אמנם אין שלג, אבל פה ושם ניתן לראות שאריות קרחונים שתלויים על ההרים, זאת בנוסף למספר אגמים שמקשטים את ההרים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

טיפ: הדרך לא פשוטה, עולים גבוה ומתפתלים הרבה, אבל לעומת לפני שנתיים, מייד כשיוצאים מ- Beartooth HWY (לכיוון  Red Lodge) מתחיל כביש ששופר לאין ארוך, בתוספת שוליים, מעקות בטחון, סימונים וסלילה חדשה. ממש כיף לנהוג על אף התוואי המשוגע.

בדרך ראינו Yellow Belly Marmot ובאחת התצפיות ראינו במורד ההר חיה קטנה שהתרוצצה במהירות. בגלל המרחק קצת קשה היה לזהות, אבל זה בוודאות לא היה סנאי. אולי ארנב או משהו דומה...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הגענו ל- Red Lodge  למלון בו היינו בפעם הקודמת, אפילו לאותו החדר...

כשיצאנו לאכול ארוחה קלה במזנון מקומי, בעודנו מחכים לאוכל, 2 משפחות איילים חצו את הכביש מולנו. המקומיים ממש לא התרגשו – הם רגילים לזה... לנו, זה עדיין מיוחד!

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

יום שישי 08.09.2017

כשהתארגנו ליציאה, לאחר ארוחת בוקר קלה בחדר,  דורבן ב’ קרא לנו החוצה, לראות מספר תרנגולי הודו ששוטטו בחוץ...

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

את הבוקר התחלנו בדרך Beartooth HWY המדהימה. למרות הערפל הקל עד בינוני שליווה אותנו, נהנינו מהנופים שנגלו לעינינו מכל עבר. ככל שעולים לכיוון הפיסגה רואים

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

יותר ויותר קרחונים "תלויים באוויר". לאחר שעברנו את שער הכניסה, עצרנו מידי פעם בצד הדרך לתצפיות על האגמים היפהפיים שמשובצים בינות להרים. עצרנו ליד אחד הקרחונים, הלכנו אליו ונגענו בו. האדמה היתה קצת טובענית, אבל מצאנו מסלול לא רע על גבי אבנים שהיו בסביבה ובין פרחים קטנים שקישטו את הדרך.

בהמשך הדרך, בקושי מצאנו את הסימון של הפסגה והצטלמנו ליד השלט.

התחלנו בירידה שהיתה יפה לא פחות...

את הדרך הזאת עשינו בעבר, כשהיה מושלג (מראה מדהים) והפעם נסענו משני הכיוונים, ללא שלג, ועדיין מדהים. לא סתם המסלול נחשב לאחד הכבישים היפים ביותר בצפון אמריקה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בסיום הדרך, לאחר מספר מיילים פנינו לכביש הנופי Chief Joseph HWY, לכיוון Cody  שקצת אכזב אותנו בהתחלה  (יפה, אבל לא עוצר נשימה.  לאחר מספר נסיעות בכבישים מדהימים בימים האחרונים, זה נראה פחות יפה). ככל שהדרך התקדמה הנופים הפכו ליותר ויותר מרשימים. אחת הנקודות הראויות לציון היא מעבר על גבי גשר מעל לתהום שפעורה לגובה מרשים ביותר. עצרנו כדי להתרשם, יחד עם מספר מטיילים נוספים. אחת מהן טיילה עם כלב. ניגשנו ללטף אותו ופתחנו איתה בשיחה. לאחר ששמעה שאנחנו באים מרחוק היא ממש התנצלה (יותר מפעם אחת!) על הערפל שאופף את הכביש בגלל השריפות הגדולות במערב...

אחרי הגשר, לכיוון Cody  הנוף הולך ומשתפר, כך שבסיום בהחלט שמחנו על הארכת המסלול לטובת הכרת הכביש הנופי הזה. מומלץ!

בסיום הדרך נכנסנו ל-Cody   לקניית חירום בוולמרט. אתמול אחת הסוליות  (ניו-בלאנס מפוארות....) של הדורבן החליטה להתחיל בתהליך מואץ של היפרדות מהנעל...הפתרון היה רכישת נעליים לא ממותגות ב 10$, שעד כה, אחרי יומיים וקילומטרים הליכה, הוכיחו שההחלטה היתה מצויינת.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

עוד קצת מדרך שן הדוב המרשימה, בקיץ כמו בחורף 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 כמה תמונות מ Chief Joseph HWY, הדרך המפתיעה: 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

נכנסנו לילוסטון מהכניסה המערבית, כדי לחצות את הפארק ולהגיע לווסט ילוסטון.

פרט לביזון בודד באמצע הדרך, עדר אחד גדול באיזור היידן ו-ELK  אחד שרבץ בתוך עשב בהמשך לא ראינו חיות (ברבורים לבנים באגם נחשבים?)...  אמנם עברנו ליד התקהלות גדולה, אבל הסתבר שהדב השחור שנראה במרחק, נעלם דקות לפני שהגענו...

עייפים הגענו לווסט ילוסטון לגלות שיש בעיה עם החדר שהזמנו. החדר שייעדו לנו סובל מבעיות צנרת  ובגלל שפקידת הקבלה לא הצליחה ליצור איתנו קשר היא הזמינה לנו חדר במלון אחר...באותו מחיר כמעט (+2$ לכל לילה. Pioneer Hotel)

נסענו למלון השני שאמנם הוא קצת מיושן, אבל קיבלנו יחידה שכוללת שני חדרי שינה (עם 3 מיטות סה"כ) ומטבח קטן ומאובזר – מקרר בגודל ביתי, כיריים, מיקרו, טוסטר ואפילו שולחן קטן עם 4 כיסאות!

יצאנו לסופר להצטיידות קלה וחזרנו לקראת שינה מבורכת, לאחר יומיים מאומצים ביותר של נסיעה.

​

​