Heading 1

​

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

יום שישי, 06.04.2018

 

את הבוקר התחלנו במוזיאון Arizona Capitol Museum.

בזמן שחיפשנו את הכניסה לחניה הציבורית, הבנו שהמוזיאון נמצא במתחם המוסדות השלטון, בו נמצאים הרבה מבני ציבור, וזהו איזור בו התנועה והחניה בעייתיים - חניה רק בחניונים, אבל הגישה היא בדרכים חד-סיטריות ויש לעקוב אחרי וויז כדי להגיע לחניה.

בדרך ראינו גן פסלים ואנדרטאות. כשחנינו שמענו ואז ראינו טקס עם חיילי מארינס. הסתבר שזה פארק זיכרון לחללים במלחמות ובאירועים כמו 9.11.

​

 

חצינו את הכביש לעבר המוזיאון הנמצא בבית העיריה הישן. בשני הצדדים היו בניינים של בית הנבחרים והסנאט. 

בכניסה יש פעמון כמו פעמון החירות. 

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקומת הקרקע נכנסנו לתצוגה שחוגגת 50 שנה לקבוצת הכדורסל המקומית – Phoenix Suns.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

תצוגת נעליים בגודל מדהים (מספר עשרים ומשהו, אמריקאי...) של שחקני כדורסל ידועים

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

חדרים ממול היה תצוגה של נושאת המטוסים אריזונה שהוטבעה במתקפה על פרל הארבור: דגם, כלי אוכל ועוד.

 

 

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

בקומה למעלה, הצטרפנו בשקט לכיתת בית ספר שקיבלה הסברים על ההיסטוריה של אריזונה.

פעם השטח הזה ושל ניו מקסיקו היו שייכים למקסיקו. שמענו על הרצון של ארה"ב לרכוש את הקרקע ממקסיקו ולאחר סירוב – היתה מלחמה שבסופה נרכשה הקרקע. מאוחר יותר נרכשה רצועת קרקע נוספת.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בחדר ליד מוצג דגל מיוחד שקשור לקרב של חיל הפרשים שהיה אמור לצאת לקרב כשכל הציוד מוכן פרט לדגל שהיה חסר להם... מספרים שנשות החיילים ישבו לילה שלם ותפרו דגל – המוצג במוזיאון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

עוד ראינו במוזיאון חדרי בית-משפט,קלפי של פעם והתנאים למי רשאי לבחור, סמלים לאומיים , דגם הבניין וגם רדיאטור שאהבתי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

 

 

 

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

פארק הזיכרון במתחם Arizona Capitol

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

התחנה הבאה – מוזיאון   Wells Fargo Museum.

קצת מוזר לחשוב על מוזיאון שקשור לבנק. המוזיאון קטן למדי ובו מוצגים אמצעי שינוע כספים (וגם אנשים) לאורך התקופות. בכניסה ישנה עמדה בה ניתן להצטלם ולהופיע על שטר של דולר, המודפס במקום...היה מוזיאון נחמד. הקדשנו לו כ 45 דקות מהנות.

בשל בעיות חניה באיזור, חשבנו שהכי מתאים להשאיר את הרכב בחניון (3$ שעה. לא נורא) ולצאת רגלית מרחק קצר למוזיאון הבא. בפועל, כשהגענו למקום דווקא היתה חניה חופשית...

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

גם מוזיאון Phoenix Police Museum  קטן והכניסה חופשית. הגענו אליו אחרי כ- 10 ד' הליכה ברגל ממוזיאון הבנק.

במוזיאון תצוגה של סמלים ותגים שונים של יחידות ומשטרות מרחבי המדינה (ארה"ב), הסבר קצר על סוגי ראיות – DNA, טביעות רגליים וכד. יש פינת הנצחה לחללי המשטרה באסון התאומים. לילדים יש פינה עם מדים (חלק עליון) במידות שונות, אותם אפשר למדוד ולהצטלם.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

התלבטנו לגבי התחנה הבאה - הגנים היפנים – Japanese Friendship Gardens.

מניסיון של ביקור במספר גנים בערים שונות בארה"ב ידענו שאין בהם יותר מידי פרחים וכי הנוף השולט הינו צמחיה ובריכות. סה"כ הגן קטן יחסית ונעים. במיוחד המיקום שלו בלב האיזור העירוני (בצמוד יש מלון). מתאים להפסקת צהרים נחמדה. המקום מלא בדגים גדולים, אותם ניתן להאכיל עם

דבר הדורבן: הדורבנית עדינה: הגן נחמד, אך שילמנו 21$ עבור שלושתינו להקפת הגן שלקחה 10 ד'. התאכזבנו והרגשנו מנוצלי

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

המשכנו משם למרכז הקניות הגדול Arizona Mills  כי אמא דורבן רצתה נעליים – בסוף התחדשנו כולנו בזוג נעליים...

 

 

שעת אחר צהרים ואנחנו בדרך למלון, עם עצירה קצרה בפיצה האט לקחת לחדר פיצות ולנוח קצת לקראת משחק NBA , אליו נלך בערב: Phoenix Suns VS New Orleans Pelicans

​

= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = 

אמא דורבן הלכה בקביעות למשחקי כדורסל בתקופת התיכון. לאבא דורבן ולדורבן ב' זו הפעם הראשונה במשחק כדורסל. לכן, אמא דורבן הסבירה לגברים שבחבורה את החוקים הבסיסיים של המשחק. בכל מקרה זו חוויה - לפעמים נראה שהכדורסל קצת שולי וזה מזכיר את המרק שרוצים לאכול כדי להנות בפועל משקדי המרק…

= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = 

את הכרטיסים למשחק רכשנו באתר הזה. בהתחלה המחירים הפחידו אותנו, מגיעים לאלפי דולרים במקומות  הזה קרובים למגרש. בסוף מצאנו במחיר סביר 70$ לכרטיס.

​

המשחק אמור היה להתחיל ב-19:00. יצאנו מהמלון לדרך כחצי שעה לפני. כבר כשהתקרבנו לאזור הבחנו בהפניה לחניה, כולל הרבה שומרים ומכווינים וסגירה פונקציונלית של הכביש. הסדר הזה עולה כסף, שילמנו 15$ נוספים לחניה.

הגענו לאולם, וההפנינג מתחיל כבר בחוץ. אנשים עומדים עם בירות שרכשו בפנים, בפנים שחקנים עושים קידום מכירות למשהו, מכירת חולצות ומרצ'נדייז אחרים, ומכירת הגרלות שאתמשמעותן הבנו רק בהמשך.

נכנסנו למקומנו באולם, איפושהו ביציע, בגובה (מפחיד לעמוד. שיפוע חזק). במגרש ראינו שעון שרץ לאחור. כשהשעון מגיע ל-0 כבים האורות באולם ואלומות אור מתחילות לנוע בחלל האוויר, להבות אש יוצאות משני משגרים! כמובן שמתחילים עם ההמנון האמריקאי! המעודדות מתחילות בשואו הראשון , מציגים את השחקנים ומתחילים.

 

          צפו בוידיאו:      האולם לפני המשחק                                                                                                   והמעודדות      

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

למרות המיקום שלנו (באמצע היציע – יש הפרעה קלה של חלון זכוכית בכניסה ליציע) צפינו ישירות במגרש ולא דרך מסכי הענק.

 

בהפסקות השונות – פסקי זמן ואתנחתות בין הרבעים (בזמן שבטלויזיה יש פרסומות) היו כל מיני דרכים להעביר את הזמן: מעודדות-רקדניות, הגרלה, ניסיון קליעה של אחד הצופים לסל ממרחקים שונים – כל קליעה מזכה את כל הקהל בהנחה מסויימת בחנות,Skyball ועוד…

 

המשחק עצמו היה נחמד. מסתבר שהקבוצה הביתית משתרכת בתחתית ולפי הנראה על המגרש – גם לא ממש מתאמצת להתקדם משם... דווקא הקבוצה היריבה – ניו אורלינס, היתה מוצלחת יותר ושיחקה משחק קבוצתי מהנה. בקבוצה שיחק אחד השחקנים המוכרים והטובים בליגה Anthony Davis – ניכר לפחות במחצית הראשונה – תענוג!

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בהפסקה, כדי להעצים את החוויה, הלכנו לקנות נקניקיות במזנון…

 

בסיום המשחק, למרות המספר הרב של האוהדים, הגענו בקלות לרכב, יצאנו מהחניון ותוך דקות היינו במלון!

  

אבא דורבן: אין לי שום זיקה לכדורסל או לכדורגל, אך הצפיה היתה חויה נחמדה מאוד. אני התרשמתי ששתי הקבוצות שיחקו יפה ובקצב מהיר, זרקו המון לסל ופספסו המון, ובכל זאת המשחק נגמר בתוצאה (בערך) 121 :109 , כמות נקודות יפה.

בשביל ההתנסות, היה שווה 65$ כרטיס + 15$ חניה + 4$ כל נקניקיה. יצאנו בערך ב 200$.

 

​

יום שבת, 07.04.2018 

​

הבוקר, שוב היתה התלבטות. הפעם לגבי ביקור בשוק איכרים. אנחנו אוכלים "רגיל למדי" ואוכל אורגני לא ממש מדבר אלינו. בנוסף לא יצאנו מעורנו לפני שבוע בשוק האיכרים בטוסון.

החלטנו לתת צ'אנס לשוק – Uptown Farmers Market . כבר בכניסה ראינו את השוני. השוק הזה היה גדול יותר, ססגוני ומגוון והיו בו הרבה אנשים, חלקם עם כלבים. עוד לפני שהתחלנו לשוטט בין הדוכנים, עצרנו לצלם פינה חביבה על הדשא עם קעריות מים לכלבים!

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מירב הדוכנים אכן היו דוכני מזון – בחלק גדול דגמנו טעימות ממוצרים שונים – לחמים, ריבות, ופלים מיוחדים ככלי קיבול לגלידות ומשקאות ועוד. אהבנו במיוחד דוכן ובו קישוטים לעציצים ולגינה וכן דוכן עם חומר מיוחד שנראה כמו כדוריות קלקר זעירות ומתנפח במים לגולות צבעוניות שאותן שמים בעציצים ובאגרטלים – היות והחומר סופח מים הוא מתאים להשקיה קבועה של הצמחים (עוזר להשאיר אותם בלב שקט כשיוצאים לטיול...)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פגשנו גם את דוקטור חומוס המקומי. הצבעים והטעמיםשהוצעו נראו לנו מוזרים. לא טעמנו. נראה לנו שגם הוא לא טעם חומוס אמיתי אף פעם....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

סה"כ היינו בשוק כשעה ורבע ונהנינו מכל דקה!

​

רצינו קצת לתפוס אוויר ולצאת לטבע. הגענו לשמורת טבע שנראתה לנו קצת דהויה, חסרת ייחוד  וללא צל (גם מעט הקקטוסים שראינו ניראו עייפים) והחלטנו לוותר.

 

המשכנו משם למוזיאון מכוניות Martin Auto Museum.  וויז אמנם זיהה את הכתובת נכון, אבל גילינו שמוזיאון נמצא בכביש מקביל אלינו מאחורי גדר! וללא פניה אפשרית. נאלצנו להמשיך לעבר המחלף הקרוב ולפנות ימינה בתקווה שנוכל להגיע לכביש הפנימי. מה שמבהיר: בוויז לרשום את שם האתר ולא רק את הכתובת. כשרשמנו, חיש מהר וויז התאפס והביא אותנו למקום הנכון. עלה לנו בשני מייל נוספים.....

 

המוזיאון הזה שונה בתכלית מזה שהיינו בו לפני מספר ימים. כאן היו מכוניות מהמאה שעברה בשלל צבעים. התצוגה צפופה למדי, אבל אין הרגשה של חנק. מסביב, על הקירות, שלטים צבעוניים בנושאי מכוניות, השכרת רכב ועוד.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 " קיבלתי פורד חדשה עבור אישתי. העיסקה הכי טובה שעשיתי אי פעם....."

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במוזיאון גם דגמים קטנים, משאבות דלק ישנות ופינה של מכונות עתיקות אחרות כגון מכונת תקליטים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

כביש 66 זוכה לכבוד רב

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

וגם מכונת התקליטים הישנה.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

כשיצאנו מהמוזיאון, חיפשנו מקום קרוב לארוחת הצהרים. בדרך ל-Denny's  ראינו שלט של Cracker Barrel והחלטנו לגוון קצת. פה התפריט קצת שונה ממה שאנחנו מכירים ולקח לנו מספר דקות עד שהגענו להחלטה.

הארוחה היתה טעימה ונעימה.

 

את היום הנוכחי סיימנו באוניברסיטת Grand Canyon, בתחרות רובוטיקה איזורית של FIRST (Arizona West Regional).

 

 

למי שזוכר, הילדים שלנו היו חברי קבוצת רובוטיקה משנת 2013 ועד לשנה שעברה. במהלך השנים נסענו איתם גם לתחרויות בחו"ל, כולל אליפויות עולם.

השנה דורבן ב' התנדב במספר תחרויות וכשראינו שבימי השהות שלנו בפניקס תתקיים תחרות החלטנו לנסות לשלב ביקור. הגענו לאולם בדיוק למשחק חצי הגמר הראשון.

 

היינו בתחרות כשעה וחצי ונהנינו מחוויה שונה של צפיה, מבלי להיות מעורבים!

דרך אגב, בבוקר, ראינו בחדשות המקומיות שידור חי מההכנה לתחרות.

​