ניו יורק 

(המשך יום 25) מגיעים למלון אדיסון עם נהג שודים הודי. התרשמתי מהנהיגה שלו.

המיקום של המלון מצוין, ממש על הטיימס סקוויר – בדרך רואים בובות של אלמו ואחרים. מתמקמים במלון, מאוכזבים מגודלו של החדר ומעתיקותו, למרות המיטות הרחבות. בשירותים ממש ממש צפוף...מזל ששלושה גברים – אפשר להשתין מהדלת. יורדים למטה לסיבוב ראשון בניו יורק. דורבן א' נכנס ללחץ – ממש לא סובל את העיר הרועשת – גועשת – רוחשת הזו. מרחרחים בטויס אר אס, בחנות M&M ומגיעים עד לשוורץ המפורסמת ולידה ממש בצמוד אפל (או שמא עלי לומר 'מקדש אפל'). חנות מזכוכית-הכניסה מהשדרה החמישית, המדרגות והמעלית. החנות מלאה באנשים שמפעילים עשרות מכשירי I-pod, ped, Pad למיניהם שמוצבים שם ותורים ארוכים בקופות (בכל זאת שבת). הילדים בודקים כל מיני מכשירים עדכניים ומאוד נהנים.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

חולפים ליד קצהו של הסנטרל פארק ורואים שיירה של כרכרות. מבררים מחיר ומחליטים לוותר (50$ לסיבוב של 20 דקות), גם בגלל החשיכה שמתחילה לרדת. בדרך למלון עוצרים בפיצריה וחוזרים לחדר עם פיצה ענקית שנעלמת תוך דקות! נהינו אמריקאים.

 

יום טיול 26 – יום ראשון 26-09-2010

היות ולפי התחזית, שאמא בודקת באדיקות לפחות פעמיים ביום, זה היום השמשי (או לפחות ללא גשם) היחיד בשהותנו יורדים דרומה ושטים במעבורת החינמית לאליס איילנד, רואים בדרך את פסל החירות.

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מיד כשהגענו ירדנו מהמעבורת (חייבים לרדת) ועברנו במהירות למעבורת שיוצאת חזרה (לא נראה לנו שיש דברים יותר מידי מעניינים לעשות שם). יורדים מהמעבורת והרעב תוקף אותנו. עוצרים לאכול בבאטרי פארק ומנסים להתחמק מאנשי חב"ד שרוצים שנשתתף בברכת הלולב של סוכות (לאורך היום נראה אותם לא מעט פעמים – הם יודעים לזהות יהודים, אבל אנחנו משתדלים לא לדבר כשמתקרבים אליהם כדי שלא ישמעו את העברית ולא ניתפס) מגלים לפי המפה שמוזיאון האינדיאנים נמצא ממש באיזור. נכנסים לחדר הראשון – חדר ובו מוצגים שאפשר לגעת בהם – כמובן שדורבן ב' נהנה מאוד – הוא חייב לגעת בכל דבר. סה"כ לא ראינו כמעט כלום: חלק מהתצוגות סגורות, השאר לא ממש מדבר אלינו (גלרייה עם תמונות עם נושא לא ברור וכד'). ממש לקראת סיום נכנסים לתערוכה שנושאה SPIRIT OF HORSES או משהו דומה ודורבן א' נהנה מאוד מהמוצגים הקשורים לסוסים-אוכפים, שמיכות וכל מיני קישוטים ססגוניים נוספים ובמיוחד מסיפור מצוייר על גבי בד המתאר קרב של אחד השבטים מול שבטים אחרים ומול דובים! ממש מרתק. ראינו בצד את ההסברים לגבי הציורים – פרסות סוסים המציינות את השבטים – לפי הצבע, הכיוון של התקיפה, תוצאותיה וכד'. בנוסף, לובי הכניסה מרשים מאוד. הכל שייש וציורי קיר. יוצאים משם ומתחיל לטפטף – ממש לא היה בתכנון. עוברים דרך פארק קטנטן וירוק וחוזים בפסל ענק של שור (הסמל של וול-סטריט כמובן). עולים ברגל לכיוון אפטאון – בדרך חולפים ליד הבורסה האמריקאית בוול-סטריט, שסגורה כמובן בסוף השבוע, וכן ליד אתר הבניה הענק במקום בו עמדו התאומים. לא ממש התקרבנו אבל בהחלט מרגישים את האווירה. לאחר שעוצרים לאכול, ממשיכים ברגל ומתישהו נכנסים לחנות רדיו-שק ודורבן ב' מוצא לעצמו ערכת ניסויים חשמליים מורחבת. משם שלחו אותנו לחנות אחרת ובה גאדג'טים שונים – רק 10 כניסות ולפחות 4 קומות בכל בניין (J&R) שוב מוציאים את הארנק והפעם לטובת נגן MP3 לדורבן א' וIPOD TOUCH לדורבן ב' (בעצם גם לי ומן הסתם יהיה גם ל דורבן א' ….) ממשיכים צפונה עוברים בצ'יינה טאון ובליטל איטלי (כנראה היה איזשהו אירוע או קרנבל לסוף שבוע או משהו כזה) עוברים ברחוב ארוך שנסגר לתנועה, משני הצדדים עשרות דוכנים ומסעדות איטלקיות – המוני אדם ורעש וצפיפות וריחות ו.... מעל לראשנו קישוטים באדום לבן ירוק איטלקי. כששבענו מהמעבר ברחוב הצפוף סטינו הצידה והמשכנו בדרכנו. מתישהו כאבו לילדים הרגלים ועצרנו לשבת, כנראה באיזור סוהו – יש שם מספר דוכנים וביתנים ביריד שאך התחיל לפני יומיים – מציצים, מתרשמים וממשיכים לכיוון המלון. בקיצור, הלכנו מבטארי פארק, הנקודה הדרומית במנהטן ועד הטיימס סקוויר – רח' 47. לא קל, אבל מומלץ. ככה מרגישים את ניו יורק (אח"כ הלכנו צפונה עד רחוב 87...)

 

יום טיול 27 – יום שני 27-09-2010

יום שני הוא יום בעייתי בניו יורק – כמעט כל המוזיאונים סגורים והאופציה המתבקשת היא מוזיאון הטבע. משום מה היום הזה לא היה היום שלנו... כבר מההתחלה היה גשום ולא ממש נעים. נכנסנו לסאבווי ולא ממש הבנו איך עובדת פה השיטה – הרבה יותר מסובך מבוסטון ו-וושינגטון.

בסוף, מצליחים להסתדר ומגיעים ליעד. בגלל הגשם ועומס האנשים, לא מאפשרים לצאת ישירות למוזיאון אז הולכים קצת ברגל. בפנים תור משתרך ולידו תור קצר יותר. מבררים מה מיוחד בקצר ומבינים שאפשר לשלם בו באשראי – נשמע מצויין. אז זהו שלא ממש. לאחר שמגיעים לאוטומטים מבינים ששם ניתן לשלם רק תשלום מלא ו/או תשלום לאטרקציות שבתשלום. אנחנו שהחלטנו לשלם רק באופן סימלי חוזרים לתור הרגיל הבלתי נגמר והופ...

איכשהו מסתבכים בבניין ועד שמתחילים את הסיבוב יש לנו שני כועסים – אני ודורבן א' ושניים שרוצים למצות את החוויה – אמא ודורבן ב'. מזל שהצלחתי להתחבר עם המחשב הנייד לרשת אלחוטית מקומית ובזמן שהשאר מסיירים בתערוכת דינוזאורים

 

הצלחתי, סופסוף, להוריד את אפליקציית ה-ITUNES שבעזרתה אפשר יהיה להתחיל לעבוד עם ה-IPOD TOUCH. קצת אחרי, דורבן א' מצטרף אלי ואמא ודורבן ב' מבקרים לבד בחדרי דינוזאורים נוספים.

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בעזרת אפליקציה שקשורה לניווט במוזיאון רוצים להגיע לתצוגה מסויימת (או לשירותים) ודרכה מגיעים לתצוגה חלקית של המינרלים, שבבוקר נאמר לנו שהיא סגורה זמנית. לפחות דורבן א'הצליח להנות לזמן קצר.

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

סה"כ התצוגות מרווחות יותר מאלו שבמוזיאון הטבע בוושינגטון – כאן, כל פוחלץ או שניים נמצאים בתצוגה משלהם על רקע סביבתם הטבעית – שילוב של טבעי עם ציורי רקע מדהימים ומדוייקים כשקשה להבחין היכן נגמר הטבעי ומתחיל המלאכותי!

האמת היא שלמרות חיבה למוזיאונים זה כבר מתחיל להיות "יותר מידי" העינים חוזות בהמון פריטים, אבל אין סבלנות לקרוא ולשייך כל דבר.

 

יוצאים משם ברגל לכיוון המלון. בדרך עוצרים בסופר קטן ודורבן א' מוצא שוקו כלבבו. מאוחר יותר גם נעצור לאכול. לקראת הגעתנו למלון, 

 

יום טיול 28 – יום שלישי 28-09-2010

היום שמנו את פנינו למוזיאון האינטרפיד שנמצא על גבי נושאת מטוסים אמריקאית ישנה שלחמה במלחמת העולם השניה באוקיינוס השקט.

האניה נמצאת לא ממש רחוק מהמלון – 2 שדרות ומספר רחובות, רק הגשם המטפטף מרגיז במיוחד. כשמגיעים למוזיאון, ממש לפני, כשעומדים ברמזור האדום הגשם מתחזק – איך לא? יש לו כבר היסטוריה ארוכה איתנו... נכנסים פנימה. מגלים שהמצלמה נשכחה במלון – די חבל, כי המוזיאון בהחלט מרשים ויש מה לראות. התחלנו, לפי המלצה, בצפיה במצגת אורקולית (בו-זמנית, על גבי מספר מסכים) על התקפת קמיקזות יפנים על האניה בזמן מלחמת העולם השניה, הממוקמת בדיוק במקום בו פגע אחד המטוסים באניה והרג 63 חיילים וקצינים. מצמרר ומרשים ביותר!

דורבן ב' מתרגז וגורם לפיצול משפחתי שתוך דקות מביא לבעיה רצינית! מה שנמנענו ממנו כל הטיול, קורה. אנחנו מתפצלים באופן לא מתוכנן. אמא ודורבן ב' מסתובבים בקומה הראשונה ולא מוצאים את אבא ודורבן א'. הם מחליטים לצאת החוצה ולעלות לסיפון – מגיעים לשם – רואים מספר מטוסים על הסיפון כולל הכפיר הישראלי, אך אבא ודורבן א' לא נראים באופק. טוב, מה עושים? מנצלים את העובדה שהגשם פסק ומצליחים לדלג בין השלוליות ולעלות לכיוון חדרי הפיקוד – סיור נחמד בתאים – מתרשמים מגודלו של חדר הקברניט, המכשירים שהיו לו, המדרגות הלא ממש נוחות בין המפלסים וחדרי השינה הצפופים של החיילים הפשוטים – 3 קומות של מיטות בד צרות תלויות באוויר.

מגיעים לאיזור המסעדה ומחליטים לחזור לכניסה כדי לנסות ולקרוא בכריזה לאבא ודורבן א' וברגע שנכנסים שנית לאניה פוגשים את החצי האבוד – מסתבר שגם אבא ודורבן א' רצו לקרוא לנו בכריזה רק שהיתה בעיה קטנטנה – אין להם מערכת כריזה... איזו קריזה!

סוף הטוב הכל טוב, המשפחה מתאחדת וחוזרים לסיור על הסיפון ושאר החדרים, בדרך הילדים עולים על סירה קטנה שנמצאת מעל כרית ומדמה את טלטולי הים. יוצאים מהאניה, עולים על מטוס הקונקורד הענק והמושבת – מתרשמים ויורדים לאכול למרגלותיו – אחלה צל! לקראת היציאה עולים על הצוללת הגרעינית הותיקה שבכניסה. לאחר הסבר קצר, מסיירים בצוללת – אפשר לחטוף קלסטרופוביה ממש בקלות! עוזבים את המוזיאון. בטרם עברנו את מעבר החציה נשמעות יללות צופרים ואורות מהבהבים נראים קרוב. כ-20 ניידות משטרה שועטות בכביש – מחזה מרשים. אנשים שולפים מצלמות! (שלנו כאמור מיותמת במלון...)

 

הולכים ברגל – לאן? לא ממש ברור, עד שאמא מעירה את תשומת ליבי שזמן הביקור הולך ואוזל וכדאי לתפוס עוד אתר. תרים אחרי התחנה של הסאבווי ולאחר ביקור חפוז בסופר והצטיידות קלה עולים על הרכבת בדרך למטרופוליטן. יש לנו כשעתיים והמוזיאון ענק. מתחילים באגף המצרי – מומיות, סרקופגים, מקדש ענק, בלוקים גדולים מלאי כתב חרטומים ועוד ... מתישהו מבינים שהכי טוב זה ללכת לאיבוד במוזיאון – פשוט לטייל לאן שהרגליים ובעיקר העיניים לוקחות. עברנו בחדרי אבירים – ראינו תלבושות קרב של אצילים כולל החליפה של הנרי השמיני!, מצבור גדול של רובים, חרבות ושאר כלי משחית, דגלים ססגוניים תלויים מעל... ממשיכים לחדרי האלים הרומים – יוונים, עוברים בתצוגה של איזור אוקיניה, אפריקה ומה לא – פשוט יש סלט ענקי בראש, אבל אין ספק שהביקור שווה ומהנה. ממש דקות לפני סגירה עולים לקומה השניה וממהרים לחדר כלי הנגינה העתיקים. בתוך אקווריום זכוכית נמצא תוף מוזהב שקיבל רינגו סטאר! בקושי הגענו לשם וכבר השומרים השונים מתחילים לזרז את האנשים החוצה! הדייקנות אצלם נשמרת בזמן הסגירה, בשאר הזמן – לא משהו... זה הערב האחרון, אנחנו קצת רעבים, חולפים בדרך על פני KFC יקר ומגלים שיש בפנים כל מיני בייגלה ודונאטס במחירים סבירים – קונים צידה ושמים במלון. עוצרים רק לרגע ב-TOYS R US כדי לחפש ל לדורבן א' ערכת רובוטים. לצערנו, הם כבר לא מוכרים את זה ומפנים אותנו לבית LEGO אי שם באיזור רחובות 48-50 בכיוון הרוקפלר סנטר. היות ולא היתה בידנו כתובת מדויקת, ה-IPOD לא מצא רשת והשעה היתה מאוחרת, השתרכנו ברחובות רעבים ורצוצים והגענו למחוז חפצנו בדקה ל-20:00. נפש חיה לא היתה שם!

מתוסכלים חזרנו לאיזור הטיימס סקוויר חטפנו משהו לאכול וחזרה למלון לארוז – מחר חוזרים!

דורבן א' מתקשה להרדם מרוב התרגשות...

 

יום טיול 29 – יום רביעי 29-09-2010

זהו, עבר חודש, לא ייאמן! קמים מוקדם יחסית בבוקר, ממאנים להאמין שזהו, היום טסים הביתה... לאחר שמוודאים שהכול ארוז, מאפסנים את החפצים בשמירה במלון (בתשלום סימלי של חצי דולר למזוודה / תיק) ויוצאים שוב לבית LEGO. שוב, נחלנו אכזבה, מסתבר שגם הם כבר לא מוכרים את הערכה! אפשר לקנות אותה רק דרך האינטרנט – אם רק היינו יודעים....

חושבים מה לעשות – עוד מעט 11:00 והזמן לא ממש ברשותינו.

מגלים ש- SONY LABS נמצאים לא רחוק משם. למזלנו, יש כרטיסים ל-11:15! רק שהיה שם ביקור של כיתה או שתיים והתור נמשך ונמשך... בינתיים פוגשים משפחות ישראליות נוספים ומחליפים חוויות. הסיור נחמד ומומלץ, בהתחלה עוד יש סבלנות, שהולכת ואוזלת עם הזמן..יוצאים משם ומחליטים לעצור לאכול בכיכר הקרובה, ליד אפל ושוורץ ומשם נכנסים לשעת הרגעות בסנטרל פארק. שם יושבים על ספסלים – נהנים מהשקט, היונים והסנאים ובחוסר רצון בולט יוצאים לכיוון המלון. בדרך עצירה אחרונה בחנות של אפל שהתארכה מבלי משים מעבר לנדרש. רוצים לאכול, אך כשמגיעים למקדונלדס בטיימס סקוויר התור ארוך ויש חשש לתנועה הכבדה לכיוון שדה התעופה.

 

מגיעים למלון, לוקחים את המזוודות, עולים לקומה השניה לשירותים צדדיים (הראשיים בשיפוצים) מחליפים בגדים ויורדים למטה לתפוס מונית. למזלנו "קיבלנו" נהג נחמד שהעביר את הדרך המתמשכת בנעימים. מסתבר שיצאנו ממש עם תחילת ה-RUSH HOURS והתנועה עמדה עד זחלה. כשהגענו לשדה הסתבר שהכרטיסים נמצאים באחת המזוודות ולא היינו בטוחים לאיזה טרמינל צריך להגיע. הנהג חושב שטרמינל 4, אמא לא ממש בטוחה. עוצרים בטרמינל 4, אמא יוצאת לברר ואכן מסתבר שצריך להגיע לטרמינל 3. לשמחתנו הנהג חיכה איתנו והסיע אותנו לשם. מנסים את הכרטוס האוטומטי ומסתבכים. חצי שעה מהמתוכנן יש קריאה אחרונה למטוס. עוברים בדיקה בטחונית נוספת – שוב מורידים תיקים, שוב מסירים נעליים – דייייייייייייייייייי! הטיסה עברה בסדר,

 

חייב לציין שבמטוס לישראל, זה כבר כמו בישראל. ישבנו בשורה 25, שזו השורה השניה מהקיר. לפנינו ישבה אישה, נמוכה למדי, ששמחה שאין איש לפניה, מתחה את רגליה על הקיר, השכיבה את הכסא אחורה – וחנקה אותי. אז מה אם ביקשתי בנימוס שתיישר את הכסא – הייתי חנוק ככה עד הבית, למעט דקות האוכל. אישה יקרה, אם את קוראת זאת, דעי לך שזו אחת החוצפות החמורות בטיסה. תודה שהרסת לי את חווית הטיסה הביתה. שלא לדבר על הועידה שפתחת עם חברותיך והפרעת לכל הסביבה לישון. מאחל לך לעבור את החויה שהעברת אותי בטיסה הבאה שלך.

​

ועכשיו, אחרי שטעמנו, מתחילים לחשוב על הטיול הבא, ועל כך בפוסט הבא. תודה לכל מי שתרם מניסיונו וחוויותיו להצלחת הטיול שלנו.