Tacoma to Lassen Volcanic NP, OR חלק 8
מערב ארה"ב - 2017
יום שבת 16.09.2017
לאחר ארוחת בוקר טובה נוספת, עוזבים את המלון ב-TACOMA ויוצאים בדרך הארוכה לכיוון NEWPORT . המעבר בין וושינגטון לאורגון מסומן ע"י שלט ב... אמצעו של גשר בו עברנו מעל הנהר (COLUMBIA RIVER?)
מתחילים את הביקור באורגון ב-ASTORIA. העיירה בנויה מבתים בצבעים שונים – מראה נחמד ומיוחד. הכבישים פה עם עליות שלא מביישות את סן פרנסיסקו...
בדרך ל-ASTORIA COLUMN, לפני העלייה, אנחנו רואים מכוניות חונות בצד הדרך. העמוד מתנשא לגובה בשיאה של גבעה עם דשא. אנחנו רואים שאנשים עולים ברגל לגבעה והחלטנו לעשות קצת התעמלות בוקר. העליה לא קלה ותלולה, יש בה שניים או שלושה מפלסים. מידי פעם עצרנו והסתכלנו אחורה. ככל שעלינו הנוף הלך ונגלה בטווח גדול יותר. בעודנו ההורים עלינו למעלה ראינו את דורבן א’ הולך אחורנית... ניסינו ומיד התברר לנו שהעליה בצורה הזו קלה יותר. למרות זאת חזרנו לטפס עם הפנים קדימה...
לבנים לא בא לעלות לתצפית בראש העמוד. הם הסתפקו בעליה לגבעה.
אנחנו עלינו למעלה – 164 מדרגות מתפתלות בצורת ספירלה, במספר מנות - כל 35 מדרגות לערך יש אפשרות עצירה. סה"כ העליה לא היתה קשה - המדרגות "שומרות" על רוחב קבוע (בניגוד למדרגות ב-SEGRAD FAMILIA, למשל ). כשהגענו למעלה, היה קצת קריר והתצפית היתה מלאה למחצה באנשים. למרות היום המעונן הנוף מרהיב. קצת מלחיץ להסתכל למטה, אבל הדורבן קרא לילדים שחיכו למטה ונפנף להם לשלום.
הירידה במדרגות היתה קלה יחסית והסתיימה מהר. גם הירידה במורד הגבעה היתה קלה בהרבה מהעליה – אחלה חוויה!
-
לא ידענו מראש, אבל חניה (ליד המגדל) עולה 5$. חניה לפני ועליה ברגל.....עולה בזיעה בלבד.....העליה למגדל בכל מקרה בחינם
העליה הקשה מהחניה אל המגדל...חבל שלא הורידו חבל מהמגדל, היה מקל....
הנוף ממרומי המגדל.....
המשכנו בנסיעה לאורך כביש 101, בצד האוקיינוס. עצרנו בשני חופים ב-SEASIDE, כדי להתרשם מקרוב מהנוף החופי. אהבנו במיוחד את שלטי האזהרה המיוחדים בכניסה לחופים...
בחוף הראשון, שהתגלה כ"חוף סתמי" יחסית, הלכנו מרחק קצר ובחזרה.
בחוף השני, ירדנו על גבי הסלעים עד לקו המים. היו שם מספר בריכות שפל – אבל לא מצאנו שום דבר ראוי לציון... מה שכן ראינו בכמויות – ציפורים רבות (רובן שחפים).
בשעות אחר הצהרים הגענו ל-ECOLA STATE PARK. הגישה לפארק בכביש שעובר בתוך יער. לקראת נקודת הכניסה ראינו מכוניות רבות והתלבטנו אם להיכנס. שמנו לב למרות מספר המכוניות התור מתקדם מהר ולכן נשארנו. בכניסה לפארק בוטקה עם מכונה בה משלמים את דמי הכניסה. (5$)
התחלנו באיזור תצפית – הלכנו רגלית בשביל לכיוון החוף והתרשמנו מהנוף.
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון INDIAN BEACH. בהתחלה זה נראה לנו קצת מוזר – כי הדרך התחילה בעליה. בהמשך (גם כאן נוסעים בתוך יער – מקסים!) התחלנו לרדת ...
החניה היתה מלאה ואנשים רבים, חלקם עם גלשנים, הלכו לכיוון החוף.
ירדנו באחד השבילים למטה והמשכנו להנות מהנופים היפהפיים (שקצת הזכירו לנו את אכדיה שבמיין...)
עצרנו לזמן קצר במפעל הגבינות בעיירה TILAMOOK. הגענו זמן לא רב לפני הסגירה.
היות והעייפות כבר נתנה אותותיה, נכנסנו פנימה, עברנו במהירות על ההסברים של תהליך הפקת החלב וטעמנו גבינות. היינו רעבים והיה טעים. הדורבן טעם הרבה. היתה אפשרות גם לקנות גלידה, אך התור היה ארוך למדי ולכן ויתרנו וחזרנו לרכב.
התור לטעימות.......עמדתי בו 3 פעמים....הגעתי מה-זה רעב....
למרות היום הארוך והעייפות הגוברת עצרנו לזמן קצר בעיירה LINCOLN ב-OUTLET כדי לקנות לדורבן א’ נעליים.
כשחזרנו לרכב, התחיל להחשיך ולפנינו עוד כחצי שעה של נסיעה. כמובן שתאורה לא ממש היתה, גם לא ירח. למרות זאת הצלחנו קצת להעיף מבט על האוקיינוס.
הגענו למלון Comfort Inn - Newport, סחוטים. לפחות המלון היה מסביר פנים וכך גם החדר שקיבלנו במיקום מעניין – מול חדר האוכל....
הילדים התמקמו בחדר וצפו בתכנית שהורידו למחשב ואנחנו יצאנו לארוחת ערב באחת מהמסעדות במקום.
יום ראשון 17.09.2017
לאחר ארוחת הבוקר, הדורבן הציע שנתפצל. היות ואתמול חלפנו על פני נקודת שרצינו להיות בה (בגלל השעה המאוחרת) ובגלל שהתפנה לנו זמן מתוכנן (חשבנו לעבור באקווריום ב-NEWPORT, אבל בגלל שהיינו באקווריום שבגן החיות ב-TACOMA לפני יומיים, לא היה טעם לחוויה כפולה...) הוא הציע שהילדים יישארו בחדר ואנחנו ניסע ל- DEVILS PUNCHBOWL STATE NATURAL AREA.
מזג האויר היה סגרירי והתחיל לטפטף, אבל המקום עצמו היה יפה. בהתחלה לא ראינו היכן השביל, או לאן ללכת. שאלנו את אחד האנשים שראינו בסביבה. הוא הפנה אותנו למשקפת ליד גדר ואמר "זה שם". התקרבנו ובאמת, ממש מתחת, נפרשה לפנינו מעין בריכה בתוך סלע. הלכנו לאורך הגדר ונהנינו מהנוף ומהשקט (בכל זאת ראשון בבוקר...)
חשבנו לחזור למלון, אבל בדרך ראינו את הפניה לעבר YAQUINA HEAD OUTSTANDING NATURAL AREA. היינו במקום הזה בטיול קודם באיזור, לזמן קצר. החלטנו לתת לו צ'אנס נוסף. מרכז המבקרים היה עדיין סגור (נפתח רק בעשר...) והסיורים במגדלור מתחילים אף יותר מאוחר.
עצרנו לצלם וראינו מספר אנשים עם משקפות, מרוכזים בים. אחד מהם שעבר לידנו סיפר שיש שם לוויתנים! לקח לנו קצת זמן עד שאיתרנו את המקום של אחד מהם (בהתחלה רק הדורבן זיהה את אחד הלוויתנים והדורבנית התאכזבה שזה לא צלח בידה). לאחר מספר דקות זיהינו לוויתן קרוב יותר – התכיפות בה זרק מים לאוויר וחשף את גבו מעל לגלים היתה גדולה יותר!
עמדנו שם דקות ארוכות מנסים לצלם. הבטריה בסוללה לא יכלה לעמוד בצילום סרטון ולכן מידי פעם הדורבן לחץ על המצלמה בתקווה לקלוט משהו למזכרת. כשהעברנו את התמונות למחשב ראינו את סילון המים וגם קצת גב!
האמת, לחוויה הזו ממש לא ציפינו – זה הכיף של ההפתעות בטיול!
מרוצים חזרנו למלון ויצאנו עם הילדים לדרך.
חשבנו לעצור ב-CAPE PERPETUA למסלול שעשינו בטיול הקודם. כאמור היה קצת גשום וראינו שהים סוער. זכרנו שהמסלול בחלקו המעניין שמגיע לבריכות השפל לא פשוט והחלטנו לשמור את הזכות לביקור בפעם הבאה…
מעט לאחר מכן, זיהינו חנייה ובה מספר לא קטן של רכבים. עצרנו והצצנו למטה. נראה לנו שווה. הילדים לא רצו לרדת מהרכב ואנחנו לבשנו מעילים וירדנו ב-CAPTAIN COOK TRAIL למטה.
למזלנו, היה רק טפטוף קל. האיזור פשוט יפהפה. היו שם מספר מקומות עם התפרצות של מים (קצת מזכיר גייזרים). למרות החלקלקות של הסלעים, התקדמנו לאיטנו לכיוון הים. השפל כנראה היה לקראת סיום. ראינו שהמים מתחילים לעלות, אבל הצלחנו להבחין במספר שושני מים בתוך הבריכות. לא היה לנו מזל למצוא כוכב ים, אבל היו מלא צדפות ריקות וגדולות…
גם כאן חזינו במרחק בלוויתן! כשעלינו חזרה לרכב הצלחנו לשכנע את דורבן ב’ שיצטרף אלינו ויביט אל הים. לאחר מספר דקות, ההמתנה השתלמה ושוב ראינו את סילוני המים ואחריהם את הגב השחור שעולה מעל למים…
בתכנון של היום הזה תוכננה עצירה למיני גולף. קצת חששנו בגלל מזג האוויר וההיסטוריה המשפחתית שלנו מטיולים קודמים של שילוב בין גשם ומיני גולף.
לשמחתנו, השמים החליטו לתת לגשם הפוגה ואנחנו התחלנו במשחק. כולנו נהנינו מאוד. הזדמנות מצויינת להוציא אגרסיות, לשלוח לאוויר ברכות עסיסיות ומיוחדות וכד'. דינמיקה משפחתית במיטבה!
לקראת המסלולים האחרונים, הגשם חזר והתעצם, אבל אנחנו המשכנו עד הסוף!
הילדים מאוד רצו לעלות על אבובים מתנגשים - למרות שהיו היחידים, למרות הבריכה הקטנה למדי ולמרות הגשם הגובר והולך... ההנאה שהיתה שפוכה על הפנים שלהם היתה שווה את הכל!
משם למלון הדרך היתה ארוכה למדי. עלינו על כביש 38 הנופי, לאורך נהר ה-UMPQUA. הפעם,
כאמור, נסיעה ארוכה לפנינו ולכן כשראינו אי-שם בדרך שלט עם פרפרים עצרנו.
מסתבר שזה מרכז הדרכה קהילתי ויש בו בית גידול לפרפרי מונרך. זה סוף העונה וחלק מהפרפרים גם שולחו לחופשי ובכל זאת נכנסנו למספר דקות לגן ובו פרחים ומספר פרפרים. חניה קצרה וחמודה.
עצרנו בעיר ROSEBURG לארוחת צהרים/ערב והמשכנו ל-GRANTS PASS בה נלון בשני הלילות הקרובים.
יום שני 18.09.2017
לאחר ארוחת בוקר קלה במלון, יצאנו לדרך.
בחוץ מזג אוויר אפרורי וקר וגם התחזית לא מבשרת טובות במיוחד.
למרות זאת, הצטיידנו באופטימיות וקיווינו לטוב.
התחנה הראשונה להיום – OREGON VORTEX HOUSE OF MYSTERY. היינו באחד כזה בסן חוזה לפני מספר שנים, כשהילדים היו צעירים יותר והם רצו לחזור על החוויה.
גם כאן הדרך לבית עוברת בתוך איזור מיוער (כנראה תנאי הכרחי...). כשני מייל לפני החניה ראינו פתאום בשדה קטן ליד הכביש חיה נחמדה שצפתה בנו. עד שהדלקנו את המצלמה וניסינו לצלם היא ברחה אל תוך היער. האפשרויות נעו בין זאב, שועל לזאב ערבות (COYOTE).
הגענו לבית עצמו דקות ספורות לאחר 10, כך שהספקנו להצטרף לסיור שיצא לדרך ולא לחכות כשעה! המדריכה, האנה, היתה נחמדה והעבירה את הסיור בצורה נעימה.
כרגיל, מתחילים בדוגמא של קרש שנראה כאילו הוא עומד באלכסון, אבל פלס מראה שהוא ישר.
אחר כך מדגימים קצת משחקי שינוי בגבהים, ע"י מתנדבים מהקהל.
בהמשך נכנסנו לבית וראינו כל מיני טריקים, כמו העמדת מטאטא על הרצפה העקומה. המדריכה עזבה את המטאטא שעמד ללא עזרה בצורה ישרה למדי.
בקבוק זכוכית שגולגל למטה (היה מודפס עליו (…7-UP – חזר והתגלגל למעלה (בתוך הבית) וכדור שגולגל על לוח עץ חזר גם הוא כלפי מעלה (על קורה מחוץ לחלון הבית). אישה אחת עמדה על משטח שנראה עקום וככל הנראה היה ישר. היא התבקשה להסתובב במקום, מבלי להביט לריצפה. כשחזרה להיות עם הפנים אלינו, היא נראתה עומדת באלכסון והתקשתה לראות את הרגליים שלה....
ביציאה מהבית, שוב מספר תעלולי הפרשי גבהים.
כל אחד בגובה אחר.................... .וכשהופכים את סדר העמידה בשורה - (כמעט) כולם באותו הגובה.
סה"כ חוויה נחמדה, עם כי מעט יקרה, כ-12.5$ לאדם. אחרי ששילמנו שמנו לב שיש הנחת AAA. היות ולא ניתן היה לזכות אותנו, ביציאה קיבלנו PATCH של המקום כפיצוי.
היעד המרכזי שלנו להיום הוא CRATER LAKE. היות ובפעם הקודמת שהיינו שם היה יום מעורפל, ניסינו לעשות שיעורי בית – הגשם אמור להתמתן לקראת 13:00. הלחות אמורה לרדת ולמרות שראינו שהצפי הוא ליום מעונן, קיווינו בכל זאת לטוב...
בדרך עצרנו בכביש 62, בעקבות הפניה ל-MILL CREEK FALLS שנמצאים ב- PROSPECT STATE SCENIC VIEWPOINT. הגענו למגרש חניה קטן שבו 2 רכבים והתבוננו על המפה שהיתה שם (המפה על גבי שלט עץ ללא ציון מרחקים...)
ירדנו בשביל בתוך היער דקה ועוד דקה ועוד דקה...
הדרך היתה נוחה והאדמה קצת רכה, כנראה בשל משקעים שירדו לפני כן. החלטנו שניתן לדרך צ'אנס של כ-10 דקות ואם לא נגיע למפלים נוותר. בסוף עמדנו בלו"ז – לקח לנו כ-8 דקות להגיע למפל המרשים. בחזרה למעלה, היה קצת קשה יותר, אבל לא נורא.
המשכנו עם הכביש למקום בו היה שביל למפלים נוספים, איכשהו החץ הורה למקום לא נכון. לא רצינו להתעכב יותר מידי וחזרנו לרכב. תוך דקות התחיל גשם...
ככל שהתקרבנו לשמורת ה- CRATER LAKE, הטמפרטורות הלכו וירדו וגשם ליווה אותנו רוב הדרך.
הטמפרטורות היו ממש קרובות לאפס והתחלנו להשתעשע ברעיון שירד שלג...
בכניסה לפארק הריינג'ר הביט עלינו בצער ואמר שהראות נוראית או יותר נכון שממש אין ראות, חלק מהכבישים סגורים ובאחד האיזורים מתחילים להגיע
דיווחים על שלג. כמובן שביררנו באיזה כיוון מדובר. נסענו מרחק כ-4.5 מייל למרכז מבקרים והילדים נהנו ממטר הפתיתים שירד ביתר שאת, אך לא ממש הספיק כדי להיערם על הקרקע. לאחר התייעצות עם הריינג'ר החלטנו להצטרף לשאר המאוכזבים ולהסתפק בסרט של כעשרים דקות. לפחות שם אפשר היה לחזות בפלא הכחול....
הכי קרוב שהגענו וראינו (הפעם) את הקרייטר לייק היה התבליט במרכז המבקרים
משם המשכנו מספר מיילים לכיוון מרכז נוסף ובו מסעדה וחנות- הילדים נהנו משוקו חם ומנחם...
בחוץ השלג נחלש אך ה- (אין) ראות נשארה בעינה. בצער, פנינו ליציאה...זוהי אחת האטרקציות החשובות לנו ביותר בטיול, שנתיים חיכינו... האכזבה רבה.
משם חזרנו בכביש 62, שנוסע בתוך היער, והפעם עצרנו ב-2 נקודות מרחק של מספר מיילים זו מזו, בהמלצת הריינג'ר בתוך הפארק. הנקודה הראשונה נקראת ROUGE GORGE. המסלול קרוב לחניה. עוברים מעל גשרון עץ, לאורך השביל ופשוט נהנים מהנהר ששוצף למטה ומפליו!
משום מה המקום הזכיר לנו מעט את קנדה... המצלמה והניידים תקתקו תמונות וסרטונים...
התחנה השניה נקראת NATURAL BRIDGE. גם כאן המסלול קרוב מאוד לחנייה. הלכנו רק חלק ממנו. למעשה המסלול כולו מגיע לנקודה הראשונה מרחק של 4 או 5 מייל משם!
הנהר, המפלים – המקומות האלו פשוט עשו לנו את היום!!!
בדרך חזרה, קצת לפני שחזרנו למלון ב -GRANTS PASS, ראינו ממש בשולי הכביש 3 איילים צעירים (מקווים שהם לא התקרבו יותר מידי למכוניות).
יום שלישי 19.09.2017
הבוקר התעכבנו ביציאה, דבר שיעלה לנו קצת בהמשך היום...
התכנון היה לצאת ב-08:30 כשבפועל יצאנו רק לקראת 9:40...
לפנינו נסיעה ארוכה לקליפורניה.
בדרך עצרנו ב-REST AREA וניסינו לצלם את ההר הגבוה עם הקרחונים שראינו בדרך. פרט לגובהו של ההר, משכו את עינינו העננים שכיסו אותו. הדורבן ניסה להתחמק מצילום מכוניות שעמדו / נסעו ולכן כמעט ופספס את קצה ההר, שהתכסה תוך זמן קצרצר בעננים.
במתחם היה שלט שמסביר על ההרים שבסביבה וכך למדנו ששמו של ההר הוא SHASTA.
בהמשך ראינו הר נוסף, עם שם דומה, בלי עננים ,אבל מה-זה- מרשים. צילמנו גם!
בהמשך הדרך, איך לא, עבודות בכביש, שהוסיפו לנו לעיכוב הראשוני מעל לחצי שעה סה"כ...
מרגיש לנו כאילו האמריקאים קראו את הלו"ז המתוכנן שלנו ולפיו הם עובדים על תיקוני גשרים וכבישים...
כעבור כשלוש שעות מאז יצאנו לדרך הגענו ל-BURNEY FALLS. חשבנו שהגענו ל 'עוד מפלים'.
ירדנו מהאוטו וקרוב מאוד לחניה יש שלט שמפנה שמאלה לתצפית וימינה לשביל לתחתית ההר, כדי לצפות במפלים בצורה מיטבית.
אנחנו פנינו ימינה (בדיעבד, זו החלטה שהתבררה כמוצלחת ביותר) והתחלנו לרדת במורד השביל. השביל היה סלול והזכיר את השביל של BRINK OF LOWER FALLS בילוסטון, בשל המפלסים שלו...
כאמור, כאן המסלול הרבה יותר נוח וגם קצר יותר (במרחק ובמפלסים). אמנם ראינו בזמן הירידה בינות לעצים את המים הנופלים מגובה רב, אבל ככל
שירדנו למטה הופתענו בגדול!
ראינו עשרות מפלים שזורמים יחד, במנעד רחב ביותר, לתוך בריכה נוצצת מהשמש!
עמדנו שם דקות ארוכות וצילמנו את רוב המפלים (פשוט אי אפשר לתפוס את כולם בבת אחת. גם בצד, בהמשך השביל היו עוד מספר מפלונים קטנים...) – בתמונות סטילס וכמובן בסרטונים!
כשעלינו למעלה, פנינו שמאלה, לתצפית על המפלים מלמעלה, מנקודת הנפילה של המים. מרשים מאוד! שמחנו שלא ראינו את זה קודם. זה היה מקלקל
את ההפתעה והקסם שזוכים לה כשיורדים למפלים, קודם, כפי שעשינו.
בשל השעה המאוחרת יחסית (מתקרבים ל-14:00) נסענו מיילים ספורים לכיוון העיירה BURNEY כדי לאכול משהו קל ולהמשיך.
התחנה הבאה והאחרונה להיום – LASSEN VULCANIC NP. הכניסה הצפונית לפארק לא ממש מרשימה, אבל אהבנו את הדרך. עצרנו במרכז המבקרים הקטן להתייעצות עם ריינג'רית.
אמרנו לה שזמננו ממש קצר ולכן היא המליצה על עצירה ב-BUMPASS'S HELL.
התחלנו בכל זאת במסלול קצרצר ליד מרכז המבקרים על גדות MANZANITA LAKE והתרשמנו מהרוגע והיופי של הטבע. לא היה לנו זמן להקיף את כולו (כנראה שווה, אבל...)
הנסיעה בפארק הקטן מצאה חן בעינינו – כמעט בכל עיקול הנוף משתנה – עצים, הרים, ערימות אבנים, צמחיה בצבע ירוק בהיר מקסים ואחו עם מספר גווני עשבים.
לאחר אינסוף תמונות בכל זווית אפשרית, חזרנו לרכב למרחק קצר לחניה של LASSEN PEAK לתצלום של ההר המרשים. מרחק קצרצר נוסף הביא לחניה המבוקשת.
לפי המפה המסלול באורך כ-1.5 מייל כיוון. שמענו מאנשים שסיימו אותו שהטיול לוקח כשעה ורבע. קצת התלבטנו, כי השעה כבר היתה אחרי 17:30.
בכל זאת יצאנו לדרך הארוכה והמפותלת. רוב הדרך בצד ההר, נוחה למדי, עד שמגיעים לתצפית על האיזור התרמי. הגברים של המשפחה חשבו שזה מספיק, אבל הדורבנית החמיצה פנים...
(הדורבן: כן, אמרה לנו שזה בסדר, אפשר לוותר , לא נורא.....לא חשוב. ידענו שנשלם על זה...)
בסופו של דבר החלטנו לרדת למטה. ההתחלה נראתה קלה למדי. די מהר המדרון הפך לתלול יותר ויותר... כשהגענו למטה, בחרנו בתצפית הקרובה מצד שמאל למעלה, צילמנו כמה תמונות ו-ויתרנו על ההמשך למטה שהיה אמנם קרוב מאוד, אבל השמש התחילה לעשות דרכה מטה ופרט לקור שהתגבר חששנו להישאר אחרונים וגם שנעשה את סוף המסלול בחשיכה.
העלייה בדרך חזרה למעלה לא קלה, אבל הצורך והרצון להגיע כשעדיין יש אור עזר לאזור כוחות ולהמשיך.
כשהגענו לחניה השמש כבר התחילה לשקוע מאחורי ההרים. את סוף הדרך בפארק עשינו באור הולך ודועך של דמדומים ראשונים. הצטערנו שלא יכולנו לעצור ולצלם את ההרים האדומים-צהובים שהזכירו את קניון ילוסטון... וגם גשר קטן עליו עברנו כשמשני צידי הדרך בריכות מבעבעות חיזקו את הדמיון.
עצרנו פה ושם לתמונה עד שהגענו באחד העיקולים ל-LAKE HELEN. אתמול לא זכינו לחזות ביופיו של ה-CRATER LAKE. היום קיבלנו פיצוי קטן עם יופיו של האגם הכחול הזה!
שארית הדרך למוטל הקרוב, כ-10 מייל, עוברת בתוך יער ודי במזל הגענו כשקרניים אחרונות מאירות באור חיוור את האוויר. לנסוע שם בחושך לא חוויה מרנינה במיוחד.
איזור המוטל מכיל מתחם עם מספר חדרים (שהיה חשוך כשהגענו) ובמרחק כמה עשרות מטרים – מסעדה וחנות (שהיתה סגורה כמובן בשעה הזו – 19:30).
נכנסנו למסעדה, שם קיבלנו אזהרה שהזמנה אחרונה במסעדה היא עד השעה 20:00, עשינו במסעדה גם את הצ'ק-אין, קיבלנו מפתח ונסענו מרחק קצרצר לחדר להתארגנות זריזה וחזרה לארוחה. הספקנו להזמין....
אחרי ארוחת ערב חזרנו לחדר שהוא בלי טלויזיה, בלי טלפון וכמובן בלי WIFI (אמנם יש רשת חלשה, אבל היא רק בתוך המסעדה...)
עוד חוויה לאוסף.
סה"כ החדר מרווח למדי ויש בו מיטת QUEEN אחת ו-2 מיטות TWIN. אמנם הן קצת צרות, אבל עדיין כל ילד ישן במיטה משלו, לפחות הלילה...
