לאחר שנתיים של תכנונים, שהתחילו בטיסה חזרה מהטיול המשפחתי הראשון לארה"ב, החוף המזרחי, הגיע הרגע הגדול...

​

ימים שלישי-רביעי, 11.09.2012-12.09.2012

קמנו בבוקר ליום שגרתי, שלא האמנו שיגיע. יצאנו מוקדם לעבודה והילדים הלכו לבית הספר.

הכל נראה רגיל עד לשיחת טלפון מסבתא, בדרך לשים את כלבתנו בפנסיון: קרובת משפחה התקשרה לעדכן שיש עיצומים בנתב"ג... פותחים רדיו ומקשיבים בחשש לשידורים החיים: בשעה 17:00 היו 15 טיסות מעוכבות ואנחנו אמורים להמריא ב-23:30! מי יודע כמה טיסות יצטברו עד אז..

 

למרות זאת, ממשיכים בלוח הזמנים המתוכנן, נהג המונית מתייצב ב-20:15 ויוצאים לדרך. משום מה יש עומסים לא ברורים בדרך...

מגיעים לנתב"ג. הכל נראה תקין. בעודנו עומדים בתור לבידוק הבטחוני כתבת של גל"צ מראיינת אותי בנוגע לדעתי על העיצומים. אני, האתאיסט הגדול, אומר בפה מלא שצריך להתפלל לצאת בזמן... אולי בגלל זה בעודנו ישובים במטוס, לאחר שהודיעו שהכל מוכן ונצא בזמן, מתקבלת הודעה על עיכוב בשל עיצומי העובדים. בלב וגם בקול רם אנחנו מודים לסוכן הנסיעות שלנו ששכנע אותנו לקחת קונקשן של 3 שעות לפחות, בשאיפה שנספיק למרות העיכוב. לאחר כרבע שעה מודיעים לנו שעושים מאמצים להפעיל את ויטמין P כדי לצאת בחלון ההזדמנויות המצומצם לפני ה"עוצר" הבא.

 

סוף טוב הכל טוב, ממריאים בעיכוב של כ-50 דקות. סה"כ הטיסה עוברת בנעימים. דורבן ב' נרדם, כמובן, לפני שהמראנו... האוכל בארוחת הלילה היה בסדר גמור, מערכת הבידור האישית תרמה רבות להעברת הזמן ורק הסוף נמתח כמו מסטיק, אבל זה היה סביר בהחלט. נוחתים בפילדלפיה בסביבות 05:45 ושמחים לשמוע שאנחנו המטוס הראשון ולכן התהליך של ההגירה וזיהוי המזוודות אמורים לערוך לא יותר מחצי שעה. כמובן שהתור שבחרנו לא התקדם כמצופה: הפקיד היה יסודי מאוד והאיש שלפנינו עבר תחקור מעמיק... הגיע תורנו: טביעת אצבעות של שתי הידיים והפעם יש תוספת: צילום של העיניים! גם דורבן א', צריך להטביע את חותמו בכניסה לארה"ב ורק דורבן ב' פטור עדיין... מגיעים לקרוסלה והמזוודות כבר שם בצד, מחכות עם שורה של מזוודות אחרות – פשוט תענוג. לוקחים אותן כמה מטרים לאיזור הקונקשן, נפרדים מהן לשלום וממשיכים לטרמינל הבא. סה"כ מחכים זמן קצר יחסית ועולים על הטיסה הבאה לדנבר. מטוס עם כיסאות מרווחים ומקומות פנויים בשורות שלנו – גורמים לנו להתרווח בכיף.

 

שדה תעופה בדנבר – לא מוצאים אותנו ברשימת הנוסעים ומטרטרים אותנו בהלוך ושוב 3 פעמים לאורך הטרמינל הבלתי נגמר. כשמוצאים סופסוף את השער הנכון מסתבר שאין לנו מקום על המטוס. דורבן א' נלחץ ואנחנו אומרים לנציגה שיש לנו ילד עם קשיים ולחכות עוד כ-5 שעות לטיסה הבאה זה ממש לא מעשי. לאחר כחצי שעה מצאו 4 מתנדבים שוויתרו על מקומם בטיסה ואנו יוצאים לדרך לאחר שכל המטוס חיכה שנסדיר את העניין. (שילמו 400$ לכל אחד+ארוחת צהריים. כבוד!)

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

בשעה טובה, כעבור פחות משעה אנו נוחתים בסולט לייק סיטי ומאתרים את המזוודות תוך דקות.

ממשיכים לעבר דוכן השכרת הרכב (אמא דורבן לא ממש מרוצה מהרכב, אבל אין אפשרויות אחרות).

לאחר נסיעה קצרה של מספר דקות עוצרים במקדולנד'ס, לארוחה מהירה וסופסוף מתחילים את הטיול.

נסיעה של כ-4 שעות בנוף מדהים [כביש 89] עמק בין 2 רכסי הרים עם כתמים של כתום-אדום של שלכת ונהר שמלווה אותנו בדרך. עצירה עם נוף עוצר נשימה בתצפית ל-Bear Lake.

מגיעים ל Montpelier, ID-, ללינה ראשונה על אדמת ארה"ב –מלון סופר 8, ארוחה נעימה בפיצריה המקומית. מדברים עם המקומיות, בחורה מבוגרת וצעירה. אנחנו מספרים על ישראל, הן על אובמה שלא מתייחס לפריפריה, וכמה הן עויינות אותו. כנראה שהרשמנו אותן משום שהביקור מסתיים בקבלת קופסא עם בייגלה-הבית - חתיכות קטנות של בייגלה, כנראה אפוי ומטוגן, פיתוח מקורי ומקור גאוותן. נחמד.

​

יום חמישי – 13.09.2012

מתעוררים מוקדם, 4:30 בבוקר, כאשר פותחים את חדר האוכל ב-5:30, עם אחלה ארוחה כולל וופל ...

מתארגנים ויוצאים לדרך. בחוץ קר מאוד ואנו מדליקים את המזגן ברכב כדי להתחמם.

מתדלקים ויוצאים לנסיעה בדרך נופית לכיוון ג'קסון (בדרך נדלק אייקון כתום מוזר ברכב, שאני מכיר אותו מטיול קודם - מגלים שחסר אוויר בצמיג – מחלה של רכב שכור... מוצאים תחנת דלק שבה צריך לשלם על מילוי אויר... מוותרים ומוצאים תחנת שירות וחנות צמיגים! עזרו לנו בכיף. בחינם!)

 

בדרך עוברים בעיירה חמודה (Afton) ומצלמים את הספסל החמוד וגשר עליו צבאים וקרני צבאים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

מגיעים לפני הצהריים לג'קסון, משאירים המזוודות במלון ונוסעים לגרנד טיטון. מרכז מבקרים נחמד. הנוף ההררי וההרים המשוננים שעולים לגובה אדיר מרשימים מאוד. אין הרבה מקומות עצירה מסודרים, והכביש רחוק מההרים. מצלמים מהאוטו, בנסיעה ובעצירות קצרות. עשינו סיור רגלי לביקתה היסטורית של חוקרי הפארק לפני 150 שנה. היה נחמד. ראינו סנאי קטנטן ראשון בדרך. בהמשך הגענו לתצפית יפה ליד סכר ג'קסון, פגשנו אנשים שפשוט ישבו שעות וצפו בנוף הפסטורלי. בירידה למטה אני מבחין בסנאי תפוח לחיים מפצח איצטרובלים בכיף.התלהבנו וצילמנו אותו יותר מאשר הסכר. בהמשך ראינו עוד הרבה, אבל לא הפסקנו להתרגש מהם.

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

למדנו גם, שארוחת הצהריים בטיטון עד 13:30 (באיזור מרכז המבקרים קולטר-ביי). המסעדה נסגרת עד 17.00. רק הבר נשאר פתוח ומגיש ארוחה קלה ונקניקיות, אבל בגלל שמגישים אלכוהול לילדים אסור להכנס. נשארנו רעבים.

המעבורת ליד Jenny Lake מושבתת עקב מפלס המים הנמוך ואנחנו מסתפקים בהרצאה של הרינג'רית המקומית על הדובים וההתגוננות מפניהם. [עם דובים חומים יש להפגין אגריסיביות, להלחם בהם. במקרה של מפגש עם גריזלי – להעמיד פני מת. אם התבלבלת, אתה מת....]

קצת התאכזבנו מפארק טיטון. ההרים מרשימים אבל...אנחנו עם ילדים, פעם ראשונה באיזור...ציפינו ליותר... מחר בילוסטון!

חוזרים למלון בג'קסון לקראת ערב מסתובבים כשעה בעיירה (נראית כמו עיירת בוקרים מפעם) עד שמתמוטטים על ספסלי מסעדה חביבה שהיתה ממש מעבר לפינה ואוכלים משהו קצת יותר מוצלח מהג'אנק האמריקאי – סטייק בשבילי וחזה עוף בברביקיו לאמא דורבן עם תוספת של אורז ליד. דורבן ב' אוכל כרגיל נאגטס ודורבן א' מסתפק בכוס שוקו חם ולימונדה.

אחר כך נוסעים לכניסה לעיירה (שם המרכז המסחרי) לסניף KMART המקומי, וממנו לסופרמרקט אלברטסון – שם מוצאים לדורבן א' תפוח עץ אדום, דונאטס ושוקו קר של נסטלה...

עייפים צונחים למיטות ב-20:00.