הבלוג של דורבן-טיול לצפון מערב ארצות הברית וקנדה 2013

צפון מערב ארה"ב וקנדה - 2013

חלק 10 - ביקור קצר בקלגרי

יום שבת, 17.08.2013

יום נסיעה ארוך לפנינו.

אוכלים ארוחת בוקר בעצלתיים ומנסים לנהל שיחה עם זוג גרמני שהגיע אתמול.

הם פחות קומוניקטיבים מהזוג הבריטי וגם האנגלית של הגבר לא משהו (האישה היתה באוסטרליה מספר חודשים ולכן היא מדברת אנגלית טובה).

מתייעצים עם בוב איזו דרך לקחת לכיוון קלגרי.

דורבנית וגם הילדים בעד כביש הקרחונים, בשל נופיותו, האפשרות לראות חיות והעצירה בקנמור המוכרת.

אני בעד הכביש המהיר, מנסה להבין את המפה שבוב מצייר.

בצער, עזבנו את הצימר בג'ספר והתחלנו את הדרך הארוכה הביתה...

מזג האוויר מזעיף פנים ואנחנו חושבים איזה מזל שבדרך לכאן עצרנו בכביש הקרחונים ברוב מוחלט של המקומות שעניינו אותנו. כשיצאנו מג'ספר ליווה אותנו גשם, כך שלא היה נעים לטייל בקניונים הקרובים לאיזור.

מאוחר יותר מזג האוויר התבהר קמעה, אבל עדיף לא לקחת סיכונים.

מספר ק"מ לאחר שעברנו את מרכז המבקרים בקרחון קולומביה, באחת ה-ירידות מסביב לעיקול חיכתה לנו מתנת פרידה מהרוקי'ס הקנדי בדמות מארב משטרתי מתוכנן ומאובזר כהלכה:

מדובר בירידה חדה, שגם עם צליעה ברגל הייתי מגיע בה למהירות מעל 60 קמ"ש!!

בקיצור, מלמעלה, ראינו מרחוק (משמאל) נקודת תצפית ובהמכוניות רבות, והתחלנו כבר לשקול אם יש טעם לעצור בתצפית הלא-מוכרת הזו. כשהתקרבנו ראינו גם 3 מכוניות משטרה, עם פס ירוק רחב לרוחב המכונית, וכשעצרו אותנו שמנו לב לתחכום:

3 (שלושה!!) רדארים: אחד על חצובה, אחד ידני ואחד על הרכב. כ 6 שוטרים. עצרו כמעט את כל מי שעבר בכביש, בירידה או בעליה. היה בלתי אפשרי לנסוע על 60. אך כל הרוקי'ס כמעט הינם שמורת טבע, כך שמתרגלים להתעלם מהשלטים ולנסוע קצת יותר מהר, והרבה יותר מהר בירידות החדות.

בקיצור, ניגש אלי שוטר, בהחלט נחמד, ושאל אותי אם אני מודע לכך שנהגתי 103 קמ"ש בשמורת טבע בה מותר לנסוע 60 !!. מכיוון ששאלות על מודעות לא היו בראש מעייני ברגע זה, רק הנהנתי ואמרתי אופס, סליחה וכל זה. כנראה שהם באמת שומרים על השמורה ולא מתכוונים רק להרוויח, הוא כתב שנסעתי 70 קמ"ש (ו- 103 בסוגריים) , כך שהקנס הינו CAD 78 ולא CAD 300+ כפי שנדרש במקור. ניתן לשלם באינטרנט באתר.... או בדואר...עד אמצע אוקטובר.

מכיוון שהתרשמתי שהשוטרים בקנדה חביבים מאוד ובאמת שומרים על הטבע ללא כוונות זדון, אעלה את תרומתי למועדון השוטרים ללא טרוניות, עד למועד המותר.

וכך אכן עשינו, כדי שנוכל בעתיד לחזור ולבקר בקנדה...

כמובן שלאחר נסיעה של 10 ק"מ נוספים במהירות המותרת (להזכירכם, 60), המחוג התחיל לזחול כלפי מעלה. לא הייתי עומד בתרומה נוספת באותו יום, ולכן עברנו לכביש אחר, דבר שגרר ויכוחים מרים ביני לבין דורבנית.

כאמור, השילוט בקנדה גרוע ביותר ולמרות השרטוטים של בוב נאלצנו לנסות ולהבין לבד מהי הדרך הנכונה לקלגרי. בשלטים הופיעו רק שמות של מקומות בודדים ולא גדולים מידי ובדיעבד הסתבר שהיתה טעות בחישוב של בוב ולכן לא היינו בטוחים שלקחנו את הדרך הנכונה. הדרך ארכה יותר מהצפוי וגם הנוף היה רק "בסדר".

דרך אגב, את השם קלגרי בשלטים ראינו רק ק"מ ספורים לפני ההגעה!

עייפים הגענו לקלגרי לקראת ערב ולאחר שהתמקמנו במלון (שנמצא מול אצטדיון ספורט גדול) יצאנו רגלית לחפש מקום לאכול. היו באיזור מספר מסעדות אך המחירים היו גבוהים ולא מצאנו משהו שיתאים לילדים.

בסוף, הסתפקנו בפיצה (וקולה) שנקנתה בדומינוס ונאכלה בהנאה, במלון.

יום ראשון, 18.08.2013

מתעוררים ליום האחרון באמת של הטיול...

החלטנו ללון בקלגרי בלילה האחרון, למרות שהטיסה היתה בערב, כי העדפנו לישון קרוב לשדה התעופה ולהמנע מהפתעות של הרגע האחרון.

קמנו בשעה לא מאוד מאוחרת, אבל בגלל האריזה והרגשת המיצוי של סוף טיול, הבוקר התנהל בעצלתיים כך שיצאנו מהמלון רק לקראת צהרים.

קלגרי כנראה פחות מתויירת ולכן לא מצאנו הרבה חומר בפורום ואף פנינו לעזרת חברי הפורום.

שקלנו את מכלול ההצעות ולבסוף בחרנו בזו של בוב, המארח שלנו בג'ספר.

הלכנו ל- Heritage Park מוזיאון היסטורי פתוח - משהו בסגנון המוזיאונים הפתוחים בהולנד (ואף ביקרנו באחד כזה בעבר גם בשוויץ).

עברנו בתצוגה של מכוניות עתיקות מתחילת המאה הקודמת, משאבות דלק עתיקות וכד' ואף התרשמנו עמוקות מאחת הלימוזינות הראשונות...

אח"כ הגענו לכפר היסטורי,שנראה אותנטי לגמרי - בתים שונים נמוכי קומה ברחובות, מידי פעם עוברת כרכרה עם סוסים, בהיקף עוברת רכבת עתיקה - בצמתים יש אזהרה של רכבת חוצה מלווים באזהרה של "Look & Listen" :

כאמור, ביקרנו במקומות דומים בעבר, אבל היתה אווירה שונה הפעם.

הפארק נבנה בתשומת לב רבה: בכל בית יש איש/ה הלבושים בבגדי התקופה, שמסבירים על מהותו - רובם (בעיקר המבוגרים שבהם) עושים זאת בחן, מהלב, ומשחקים את התפקיד עד הסוף...

אהבנו במיוחד את:

בית החולים - האחות אמרה שיש חדרים פנויים למעלה ואפילו אין רשימת המתנה...

בית הדפוס - בו קנינו דפים משעשעים על כללי התנהגות שונים של ילדים וכמה מלקות זה שווה (נער משחק עם נערה - 4 מלקות. אין פירוט על המשחק) , כללי נפנוף מניפה של גברות תוך שימוש במסרים מזמיני/דוחי חיזור, כללים לעבודה ועוד - כל אחד במחיר של Quarter.

בית ספר עם כיתה אחת בלבד, בה למדוילדים בגילאים שונים : כיתות א' עד ט'!

על הקירות תמונות של המלכה ויקטוריה ובעלה, מפות של התקופה - בהן ישראל בכלל נמצאת בתוך מצרים ועוד..

לצד סדר היום שרשום על הלוח (מתחילים עם ההימנון, הצדעה לדגל, תפילה וכד'), בכל מקטע יש חומר בדרגות קושי משתנות, במקצועות מגוונים, המתאימים לגילאים שונים.

דורבן ב' נהנה להתיישב על כיסא התלמיד העתיק שמחובר בגב שלו למכתבה של השורה שאחרי...וכתב בגיר על לוח אישי שהיה לכל תלמיד - מי שמע על מחברת?

דרך אגב, על שולחן המורה ראינו גם קסת דיו ונוצה לכתיבה.

החלק הבעייתי - לא ראינו מקום למחשבים...

המורה אמרה שהיא לא מכירה דבר כזה ואני עניתי שהגענו מהעתיד והיא עוד תכיר ...

אסם - הבניין נקרא Security elevator Co. Limited

בפנים מתואר כיצד הסוחר קיבל את התבואה על סוגיה השונים, שקל אותה, העלה ומיין בעזרת המעלית לסילו, ולאחר מכן כיצד הועבר הכל לרכבת. אני התרשמתי מהתכנון והביצוע.

האיש שתפקידו לספק עשה זאת בפירוט, יפה וברור מאוד, כולל הדגמות.

בין הדברים הנוספים שאפשר לראות ולהתרשם: פארק שעשועים ברוח העבר, חנויות מזון וסידקית, משרד תיווך, בנק, מאפיה, מועדון סנוקר ומשחקים, סיור בתוך קרונות רכבת ועוד ועוד...