​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

יום שבת, 08.08.2015 - 750 פיט מתחת לפני האדמה...

חזרנו אל המערה (בקרלסבד) לקראת שמונה וחצי בבוקר, השעה בה מתחילות המעליות שיורדות למטה, לעבוד. במתחם יש מספר אנשים ואנו יורדים בסבב השני (יש אפשרות לרדת רגלית, בדרך לא סלולה ושיפוע גדול, לא דרך נעימה) לאחר שהתייעצנו אתמול עם הריינג'רית הגענו למסקנה ש-מה שחשוב זה הסיבוב במערה ולכן נחסוך בזמן ונגיע לעיקר.

 

המעלית יורדת בקצב מהיר לעומק 750 פיט, ויוצאים למערה. לא משהו במטר הראשון, אבל אח"כ.…

אין מה להגיד – היינו במערות נטיפים בעבר, אבל זו פשוט מדהימה. נתחיל עם זה שגודלה שווה ל-14 מגרשי פוטבול! בילינו במערה כשעה ורבע!

*** לפני שנמשיך, מידע חשוב: המסלול במערה סלול ומתאים ברובו לכיסאות גלגלים! ***

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הלכנו בפנים, במסלול באורך 1.3 מייל בדרך סלולה וקרירה. המערה חשוכה אך ישנן לא מעט פינות עם תאורה חשמלית, ספסלים ואפילו אמפיתאטרון קטן.

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

בחרנו לא להצטרף לסיור מודרך והלכנו בנינוחות בשביל, מרגישים קטנטנים בתוך מערת הענק הזו שנפרשת לכל הכיוונים והעומקים האפשריים. ראינו צורות שונות ומשונות של נטיפים, זקיפים, עמודים, מעין וילונות ועוד – פשוט עושר פנטסטי ובלתי נתפס. מידי פעם ראינו גם בריכות מים קטנות וצלולות. אחת מהן נקראת אגם המראה והכיתוב שלה הפוך בכוונה, כך שניתן לקרוא אותו במים!

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

באחת הפינות, פגשנו ריינג'ר צעיר שניסה לחפש עם הפנס שבידיו את הטיפות המטפטפות, כדי להראות לנו. לצערו, הוא לא הצליח, אבל שוחחנו איתו דקות ארוכות. הוא זיהה ככל הנראה את העברית שלנו ושאל אם אנחנו מישראל. משהשבנו בחיוב הוא סיפר שהיה בארץ במצדה ובדרום בכלל ושאל איך אנחנו רואים את המדבר שלהם לעומת שלנו…

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לפני שנפרדים, אמא דורבן שולפת עט "ISRAEL" עם תמונות מאתרים בארץ מהתיק ונותנת אותו לריינג'ר למזכרת! זו הטיפה (הישראלית) שלנו! (לפני כשנתיים גילינו בחנות את העט הזו ובכל טיול משתדלים להביא כמה למקרים מיוחדים).

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

כעבור שעה ורבע במערה (יש גם שניים או שלושה קיצורי דרך למי שקשה, או פשוט נמאס לו) מאוכזבים לגלות שהגענו לקצה המסלול…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

לאחר שעלינו חזרה, עברנו בחנות המזכרות ויצאנו עם חולצה למזכרת לכל אחד מבני המשפחה! יודעים שזו מסחטה רגשית, אך לשם שינוי המחירים היו גבוהים-סבירים ולא מטורפים. גם מקצוענים מתפתים לפעמים. החולצות היו פשוט יפות.

משם יוצאים לכיוון Deming , שאמנם נמצאת גם היא בניו-מקסיקו, אבל בדרך חולפים למספר שעות בטקסס! הגשמת חלום שלא ניתן להסביר. מצטלמים בדרך ליד שלט הכניסה לטקסס וחוזרים מאושרים לאוטו.

חשוב לציין, שכשנוסעים בכבישי טקסס-אריזונה בסמוך לגבול מקסיקו, יש הרבה מאוד ניידות משטרה בדרך ונקודות בדיקה. יתכן שבקרת מהירות אינה משימתם הראשונה אך בכל זאת נזהרתי....

בדרך יורד מידי פעם גשם קל – בכל זאת מדבר, בכל זאת קיץ…

 

בהמשך, עלינו על רכבל ב- Wyler Arial Tram, לתצפית על טקסס, ניו מקסיקו ו-מקסיקו (8$ לאדם).

בקרון הרכבל נכנסים 7 איש' בנוסף לנהג. עולים במשך 4 דקות למעלה. הנוף שניבט מלמעלה עירוני בעיקרו. מתצפתים על אל-פאסו בארה"ב וחוארז במקסיקו. למעלה, אנו מתצפתים וכעבור זמן לא רב, עומדים שוב בתור לירידה למטה. חביב ולא יותר. בהחלט לא Must.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

בדרך משם ל- Deming, על כביש 10, עוצרים בתחנת ביקורת גבולות. השוטר שואל אם אנחנו אזרחי ארה"ב ומבקש לראות דרכונים - שלנו, ההורים (חשוב להחזיק דרכונים בהישג יד). עברנו.

כעבור מספר דקות מתחיל לרדת גשם חזק למספר דקות ובשילוב של קרני שמש חמימות נוצרת קשת מלאה ויפה, רק שהיא ממוקמת מאחרינו. הילדים הצליחו לראות וגם אמא דורבן – דרך מראת הדרך שלידה...