יום רביעי, 03.10.2012

לאחר ארוחת בוקר כיפית שלנו המבוגרים (הילדים נשארו לנמנם בכיף במיטה) והתארגנות, יצאנו להחזיר את האוטו. למרות החששות שמא לא נוכל לפנות שמאלה במקום הנכון (יש איסור על כל מיני פניות לכבישים שאינם ראשיים בזמן ה-Rush Hours ) הכל בא על מקומו בשלום. יותר קשה היה למצוא את מיקום תחנת האוטובוס. גם כשהגענו וראינו מספר אנשים בתחנה חיכינו דקות ארוכות, עד שהחלטנו להתחיל ללכת ברגל. כמובן, שזמן קצר אח"כ האוטובוס הגיע ואנחנו מיהרנו לתפוס אותו בתחנה הבאה מה שמעניין לציין הוא שלא כל התחנות ברורות. חלקן פשוט מסומנות בצבע על עמוד חשמל או רק על המדרכה! צריך להיות עירניים! לפי המפה אמא דורבן תיכננה להגיע לאקספלורטוריום ע"י 3 אוטובוסים. בפועל, לאחר שהנהג קרא לנו בתחנה שביקשנו לרדת, שאל לאן אנו רוצים להגיע והמליץ להמשיך איתו הלאה ואז להחליף לקו נוסף. מסתבר שלא היה ברור המסלול של אותו קו והנהג חסך לנו סיבוב מיותר! על האוטובוס הבא ראינו קבוצה של ילדים יהודיים שנסעו גם הם לאותו מוזיאון – נו, טוב, יום רביעי הראשון בחודש הוא יום כניסה חופשית וכל מי שיכל היה שם! המוזיאון ממוקם ליד בניין של בית אמנויות יפות.

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הבניין מעוטר ומאחוריו יש אגם קטן עם ברווזים, טבול בדשא. היינו במוזיאון כשעתיים, כי העומס של המבקרים קצת פגם בהנאה, אבל סה"כ היה בסדר.

משם יצאנו רגלית, לפי המלצות שקראנו, לכיוון שער הזהב בשביל שנקרא Crissy Field ועובר ליד הים. המסלול באורך כ-3 מייל, על שביל מסומן ונוח להליכה, מלא אנשים עם כלבים, רוכבי אופניים וסתם רצים... הנוף יפהפה משני הצדדים ורק הרוח החזקה קצת פגמה..

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

בשליש האחרון של הטיילת התלבטנו אם לעלות לשביל העליון הסלול או להמשיך בשביל הקצת פחות נוח ליד הים. הפור נפל על האפשרות השניה ואכן החלטה זו השתלמה בהמשך. תוך כדי שאנחנו צועדים ליד הים ראינו ראש שחור מבצבץ – זה היה אריה ים חמוד שחיכה שנצלם אותו ואז צלל ונעלם!

עצרנו בבית הקפה הקטן, קנינו לדורבן ב' קרואסון והמשכנו לעבר המבצר. שוב ראינו ראש שחור מציץ ולאחר שצילמנו אותו – נעלם... המבצר היה יפה מאוד. הכניסה ללא תשלום אבל סבלנו רוב הזמן מרוחות חזקות שנשבו באיזור. סיירנו בין החדרים שבהם הוצגו מוצגים מתקופה קדומה ואף עלינו על הגג!

​

 

 

​

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

דורבן א' שסבל מהקור התחדש זמנית ממעיל רוח, במבצע, שקניתי עבורי!

​

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

כשיצאנו מהמבצר השמים התחילו להתענן וככל שהתקדמנו נעלם כל הכחול והערפל כיסה הכל – כולל את גשר שער הזהב אליו טיפסנו כנגד הרוח והקור. היות וקראנו באתר מזג האוויר שצפויות 26 מעלות היינו עם חולצות קצרות! רגע לפני שהגענו לקצה השביל אישה שצעדה שם צעקה לבת שלה להסתכל למים כי יש דולפינים! אותם לא ראינו אלא רק קטעי קצף שהופיעו בקצב...

קפואים הגענו למעלה לאיזור הגשר ואני יצאתי לסיבוב התרשמות בעוד ששאר החבורה מצאה מחסה מהרוח הצולפת בבנין Information כלשהו. לאחר מספר דקות יצאנו כולנו לסיבוב באיזור הקרוב , כי נוף ממש לא היה בנמצא – הערפל כיסה הכל!

​

 

 

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

חזרנו למלון (נסענו באוטובוס חלק מהדרך. הנהגת הפנתה אותנו לתחנת המשך לקו אחר, שהתמהמה. בינתיים אמא דורבן שהציצה במפה קלטה שהמלון ממש לא רחוק ותוך דקות ספורות הגענו למלון), הצטיידנו בחולצות ארוכות ונסענו שוב לכיוון המזחים לארוחת צהרים. המשכנו קצת לשוטט באיזור, לקחת את F לרחוב Marketאליו הגענו ב-17:00 והדוכנים שבכיכר כבר קופלו. הלכנו בו מספר דקות ולאחר שראינו שאין שום דבר שמעניין אותנו חזרנו לכיוון המזחים ומשם רגע לפני שעלינו לאוטובוס גילינו סופרמרקט - Safeway! הצטיידנו בצידה מתוקה ועלינו חזרה למלון.

​

יום חמישי, 04.10.2012

הבוקר החלטנו לתת לילדים וגם לנו לישון קצת יותר ויצאנו לדרך בקו 47 רק בכיוון ההפוך למה שאנו רגילים . נסענו עד לרחוב Market והסתובבנו בו קצת לספוג אווירה. נכנסנו לחנות הכל בדולר שכמובן לא ממש מוכרת הכל בדולר ... קנינו לדורבן א' קרקרים מהודו בדולר ורבע (לא היו משהו..) ומשם עלינו לאוטובוס לכיוון גולדן גייט פארק. הדרך לא היתה קצרה, אבל אנחנו כבר התרגלנו לאורכם של הרחובות. ליד הכניסה לגן הבוטני התיישבנו על אבן אדנית גדולה ואכלנו (כבר למדנו, קונים כריך טונה גדול ב-SUBWAY וחולקים בו אח"כ).

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

המשכנו מרחק קצר לעבר האקדמיה למדעים. הבנין נמצא ליד גן נחמד עם מזרקות וספסלים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

נכנסנו פנימה והתחלנו להנות! לפי המלצה שקיבלנו בכניסה, פנינו לעבר הפלנטריום כדי לשריין מקום למופע הבא. בינתיים עלינו ליער הגשם, עליה במסלול ספירלי לגובה 4 קומות, שנראה על פניו רגיל לגמרי – עצים וכד'. בכל קומה היתה תצוגה שונה של צמחים וחיות לפי איזורים שונים בעולם, אבל הייחוד הגדול של היער הוא עשרות הפרפרים הססגוניים שריחפו כל הזמן מכל צידינו וסחטו מאיתנו קריאות התפעלות. גם ציפורים יפות היו שם ובין היצורים המיוחדים בהם צפינו ואף צילמנו – צפרדעים זעירות כחולות עם רגלים אדומות!

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מיער הגשם יוצאים לתוך אקווריום מקסים עם עשרות חלונות לתצוגות קסומות. למרות שכבר ביקרנו בטיול הזה בשני אקווריומים עדיין זכינו בחידושים.

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לא הספקנו לבקר בכל התצוגות היות והיינו צריכים לעלות לפלנטריום. שם היה סרט על רעידות אדמה. הסרט היה די מדעי. אמא דורבן ואני מצאנו עצמנו מנמנמים בכיף חלק ניכר ממנו... היה הסבר על רעידות אדמה, על הרעידות הגדולות שחוותה סן פרנסיסקו וכן הציגו מפה עולמית עם הרעידות בחודש האחרון שהוצגו ע"י נקודות לבנות בגדלים שונים. חזרנו לזמן קצר לאקווריום, היות ורצינו להספיק להגיע להקרנה הבאה של סרט תלת מימד על דינוזאורים. סה"כ הסרט היה חביב והציג הדמיות של דינוזאורים שונים וסיפור חייהם, לפי הצורה בה מצאו את מותם (לפי עצמות שנמצאו, כמובן). בין היתר הראו שלדים של 2 דינוזאורים שנמצאו אוחזים זה בזה – כנראה באמצע מאבק אימתני למוות. אחרים נמצאו ביחד והסברה היא שנסחפו בשיטפון גדול. שוב ירדנו לאווקווריום והפעם הצלחנו לסיים את הסיור בו! בין לבין גם הספקנו לעבור בתצוגה קטנה של פוחלצי חיות אוסטרליות והכי מצא חן בעינינו יונק ששמו Spotted Cuscus, באמת, אנחנו נשבעים!

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

תצוגה קטנה נוספת הציגה פוחלצי חיות שונים ממקומות שונים בעולם בסביבתם הטבעית. דרך אגב, כשיצאנו מהפלנטריום נכנסנו לאיזור של מעבדות או ספריה ובשני האולמות הקטנים היו עשרות פוחלצים של חיות שונות החל בלוויתן, דרך ציפורים, יונקים וכלה בעורות של 2 דובים! רגע לפני שיצאנו מהמוזיאון ראינו עץ גדול ולא הכי מעניין, אבל כשהתקרבנו מסתבר שהוא היה ליד בריכה ובה היה תנין גדול ולבקן!

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

מיותר לציין שכמו בכל מוזיאון נכנסנו לחנויות המזכרות ונהנינו לשוטט שם לא פחות מאשר בתצוגות עצמן.

(לצערנו, אחת האטרקציות של המוזיאון, סימולטור של רעידת אדמה, היתה מושבתת...)

נסענו חזרה לרחוב Market כדי להחליף אוטובוס וגם לאכול. ראינו מקדונלדס רק שהתברר שהסניף הוא ל-Take Away בלבד וחיפשנו סניף רגיל. בינתיים ראינו סניף של Burger King, אלא שהוא היה עלוב ומטונף. מצאנו מקדונלד'ס וגם SUBWAY קרובים זה לזה, התיישבנו לאכול ויצאנו עם אוטובוס לעבר קצה הרחוב כדי לעלות על האוטובוס שיחזיר אותנו. רק כשעברנו על כל התחנות שבדרך קלטנו שהלכנו כמה מיילים , מבלי להרגיש!

גם היום נתקלנו באנשים אוהדי ישראל. באוטובוס חזרה מהמוזיאון ישבה לידי יהודיה שהגיע לאמריקה מרוסיה ושטחה את סיפור חייה, שנאתה הרבה לאובמה, ביקור שעשתה בארץ וכן סיפרה על קרוב משפחה שלה שבימי מסך הברזל נתפס מחלק לחבריו צילומים של גולדה מאיר שביקרה באותה עת ברוסיה והוכנס לכלא למספר שנים! באוטובוס האחרון בו נסענו התלהבה אישה שחיכתה איתנו בתחנה מהצליל של העברית שלנו...

​

יום שישי, 05.10.2012

זה יום הטיול האחרון שלנו...

מותחים קצת את הבוקר ויוצאים לעבר הקטע המפורסם ברחוב לומברד שמתפתל בשיפוע חזק.

איך יודעים שהגענו? רואים עוד מספר תיירים עומדים באמצע הכביש עם מצלמות! דווקא הנוף שניבט משם לכיוון הרציפים היה יפה בעזרתו האדיבה של מזג האויר ששוב הפתיע, והפעם לטובה. יורדים בזהירות בקטע המיוחד, מצטלמים למטה וממשיכים במורד הרחוב האפרורי. ההשוואה הבלתי נמנעת עם רחוב בלפור בחיפה מסתיימת בניצחון מוחץ של לומברד!

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

ממשיכים ברגל לכיוון גבעת הטלגרף. רואים שעלינו לחכות כחצי שעה לאוטובוס ומחליטים להתחיל לצעוד ברגל. די מהר מגיעים לגבעת הטלגרף, מתרשמים מהכנסיה הגדולה (Saint Peter and Paul Church) ומחליטים לעשות את שאר המסלול לעבר מגדל Coit רגלית.

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

סה"כ זה לא היה נורא. לא עלינו למגדל אבל בסיבוב שאני עשה בקומת הקרקע נחזו תמונות וציורי קיר נחמדים בכל ההיקף. הנוף שנשקף מהמרפסת החיצונית למטה היה מספק לחלוטין.

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

הפעם ירדנו עם האוטובוס לכיוון ה-Chinatown , התרשמנו מהאוכל המוזר, מכמות הסינים (כמה מפתיע...), עצרנו לקניית חולצות ותיק לאמא דורבן.

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ואחרי סיום הקטע הסיני חזרנו אותו בכיוון דרום כדי לאכול פיצה ברובע האיטלקי (כמובן שפגשנו שם משפחה ישראלית שגם מסיימת טיול של חודש באיזור) חוזרים שוב לסינים, לוקחים רחוב אחד הצידה וממשיכים רגלית לכיוון תחנת אוטובוס. 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

​

יורדים לכיוון המזחים כשברקע נשמעים קולות רמים של מטוסים. זה ה- Fleet Week ויש תמרונים של מטוס אף 16 אף 15 סוג של פייפר חד מנועי ומטוס נוסף כבד שלא ברור מה טיבו. הספקנו לרדת ולהתרשם מהמטוסים שחגו מעלינו – הלוך ושוב, במבנים שונים וכיוונים שונים. המשכנו לפיר 45. באחד הדוכנים מצאתי מרק סרטנים– לטעמי מוצלח יותר מזה שאכלתי אצל בודין ואח"כ המשכנו למוזיאון המכונות המיוחדות (בעיקר מכונות משחקים). כנראה שהעייפות הכללית כבר נתנה את אותותיה ודי מהר נמאס לנו, אז יצאנו החוצה. מתברר שברציף שאליו יוצאים ממוזיאון המכונות עוגנות משחתת וצוללת שהן בעצם מוזיאון צף. לא עלינו, היינו מותשים, והמחיר היה גבוה – כ 25$ לכל ספינה. ראינו כבר במקומות אחרים. ויתרנו. המשכנו לחזות במטוסים שבזבזו הרבה דלק מעל ראשינו, היה מרשים . ובינתיים מי שמשכו את תשומת ליבנו היו דווקא אריות ים ששחו במקביל בצמד ובשלשה ועד שהמצלמה הוצאה הם נעלמו...

​

​

​

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

שיטוט אחרון באיזור, ארוחה קלה וחזרה למלון. כנראה בגלל האירועים בעיר בכלל ובאיזור הנמל בפרט, ראינו שהאוטובוס הבא אמור להגיע בעוד כחצי שעה ומיד אחריו (בהפרש של דקה שתיים) אחד נוסף. בדקנו במפה והתחלנו ללכת קדימה. אמא דורבן הבינה מהמפה שיש שם קו נוסף שמגיע לאיזור המלון שלנו. בעודנו מתקרבים למעבר החציה זיהינו אוטובוס פונה שמאלה לעבר התחנה הרחוקה בעלייה(מסוג העליות שהעיר התברכה בהן, לא סתם אחת). הילדים בהובלת דורבן א' נתנו ספרינט מהיר, שלא היה מבייש את יוסיין בולט והצליחו לתפוס ולעכב אותו. אמא דורבן, המורגלת בהליכה מישורית, ואני הצלחנו להאיץ והגענו מתנשפים ומתנשמים לאוטובוס בדרך למלון ללילה אחרון.

הילדים חיכו לפרקי סיום של סידרה אהובה עליהם ואנחנו ניצלנו את הזמן לאכול בנחת בשולחנות שבקצה הקומה, עם נוף מגובה 3 קומות לסן פרנסיסקו, כריך שקנינו קודם.. אחלה סידור. חבל שאין בכל המלונות.

 

תם וכמעט נשלם.

מחר בבוקר יוצאים בדרכנו הארוכה הביתה.

נהננו מאוד ובילינו בכיף, אבל צריך לחזור למציאות היומיומית וגם מתגעגעים לכלבתנו האהובה...