שאר העולם
'קוריאה הדרומית, חלק ב
מקדשים בכל פינה, גם מבני ציבור ומוזיאונים בנויים עם אלמנטים מסורתיים ופגודות, אם כי נראה שונה ממה שראיתי ביפן. נראה יותר פשוט.
טקס החלפת משמרות עם שומרים מונגוליים חמורי סבר
האוכל ואוכל רחוב שונה לחלוטין ממה שאנו רגילים לראות במערב,
חלקי זרוע של תמנון נצלים על האש ברחוב, מרקים בצבעים משונים עם חלקים של מי-יודע מה בפנים, והטעם נע בין טעים למי-ביוב, מוגש רותח וחריף-חריף.
הפגנה נגד שחיתות הנשיאה . מליון אנשים, צועדים וצועקים ברחובות עם כרזות ובלונים בסדר מופתי. הרחובות סגורים בחלקם, ואנו כתיירים הרגשנו בטוחים מאוד להסתובב בניהם. הסיבה התבררה די מהר.
נחילים ענקיים של שוטרים מצויידים כמו למלחמה, עם נשק, סולמות, מטפים , מגינים ועוד כלי משחית, נמצאים בכל הרחובות הראשיים והצדדיים סביבת ההפגנה. לא בטוח שהיו פחות שוטרים ממפגינים, ומדובר במאות אלפי אנשים....היה מפחיד. פחדתי אפילו לצלם
מוזיאון לאומי, שלא התחברנו אליו, מלבד כמה ערוגות פרחים מופלאות בחצר
בית סמסונג, שנמצא בסביבה של בניינים עם ארכיטקטורה מודרנית ומעניינת, המציג חידושים אחרונים, כולל טלויזיות ענקיות המציגות חדות תמונה שלא תאמן, מסלול רכבת הרים ב VR שהיה כל כך מפחיד שעצמתי עיניים, משחק מחשב המוצג על קיר בגובה 3 קומות
האוכל היוה מרכיב חשוב בטיול, החל מהפיצה המוזרה שהזמינו בעבודה - התוספות היו מכל טוב שאינו מוכר ואינו ברור -, והטעם? לא נורא, אך בארץ הרבה יותר טעים.
גם קופסאות האוכל שהביאו לנו בצהריים היו אוסף הזוי של מרכיבים, לא ממש אכיל, אבל הרבה הרבה יותר אכיל מהארוחות בחדר האוכל, עם הפועלים. לא אכלתי כלום לאחר שכבר מהביס הראשון חיפשתי איפה להקיא ולא ממש מצאתי, לכן, אחרי יום שלם בלי לאכול כלום, ארוחות הערב היו מאוד חשובות, ושוות.
פיצה וקופסאת אוכל,ל- VIP שנואשו מחדר האוכל, במפעל.
ואז התחלנו לאכול......
העניין העיקרי מעבר לעבודה בקוריאה היה לטייל ולחפש אוכל טעים ומעניין.
אכלנו במקומות שונים וסוגי אוכל שונים, אך תמיד כיכב על השולחן ה- "קימצ'י" , כרוב מסוגים שונים שהוכן בצורות שונות - מבושל, חי, חריף, חמוץ וכל טעם אחר.
הבשר "על האש" נמכר במעדניה צמודה למסעדה, קונים סוגים שונים לפי משקל, ולוקחים לשולחן, ואז מגיעה המלצרית ( ? ) המקומית, עם זוג מספריים ענק, וחותכת במספריים את הבשר למתכים המתאימים לגריל, והיא גם אחראית להפוך את הבשר ולהגיש כשמוכן. חלק מהשירות.
היה טעים ונהדר, הפוך באופן קיצוני לטעמים במשך היום במפעל....והחשבון, מודבק למנורה.
למדנו גם, אחרי שהתווכחנו עם המלצרית על משך הזמן שלוקח למנה להגיע, שמרק מקובל להגיש לקראת סוף המנה העיקרית ולא כמנה ראשונה כמקובל אצלנו.
חבר מצ'כיה אוכל חריף ואח"כ הוציא עשן מהאוזנים דקות ארוכות.....
במהלך הטיולים בעיר, בחדש ובישן, ביום ובלילה ראינו מקומות שונים יפים
חברים מסינגפור וקוריאה , ועוד מהמקדשים
אוכל רחוב בערב הראשון (הזמנו מהתפריט משהו אדום, זה מה שקיבלנו), כשעדיין לא הכרנו את המקומות הטובים באמת. הטעם - אפילו יותר גרוע מאיך שזה נראה. .